משניות פרק א' [1]
משנה א
דיני ממונות בשלושה גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי ר' מאיר וחכמ' אומ' המוציא שם רע בעשרים ושלשה שיש בו דיני נפשות
משנה ב
מכות בשלושה עבור החדש בשלשה עבור השנה בשלשה דברי ר' מאיר רבן שמעון בן גמליא' אומ' בשלושה מתחילים ובחמשה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמר בשלשה מעוברת
משנה ג
סמיכת הזקנים ועריפת העגלה בשלשה דבר' ר' שמעון ור' יהודה אומ' בחמשה חליצה ומיאונים בשלשה נטע רבעי ומעשר שיני שאין דמיו ידועין בשלושה וההקדישות בשלשה והערכים והמטלטלין בשלשה ר' יהודה אומ' ואחד מהן כהן וקרקעות תשעה וכהן ואדן כיוצא בהן
משנה ד
דיני נפשות בעשרים ושלושה הרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנ' והרגת את האשה ואת הבהמה ואומ' ואת הבהמה תהרוגו שור ניסקל בעשרים ושלשה שנ' השור יסקל וגם בעליו יומת כמיתת הבעלים כך מיתת השור והארי והדוב והנמר והפרדלס והנחש מיתתן בעשרין ושלשה ר' אליעזר או' כל הקודם להורגן זכה ר' עקיבה או' מיתתן בעשרין ושלשה
משנה ה
אין דנים לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא בית דין של שבעין ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעין ואחד אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעין ואחד ואין עושין סנהדריות לשבטין אלא בבית דין של שבעין ואחד אין עושין עיר הנידחת אלא בבית דין של שבעין ואחד אין עיר הנידחת בספר ולא שלש עיר נידחת אבל עושין אחת או שתים
משנה ו (משנות ו' וז' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
סנהדרין גדולה היתה של שבעין ואחד קטנה של עשרים ושלשה מנין גדולה שהיא של שבעין ואחד שנ' אספה לי שבעין איש מזקני ישראל ומשה על גביהם הרי שבעים ואחד ר' יהודה או' שבעין ומנין לקטנה שהיא של עשרין ושלשה שנ' ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרין ומנין לעדה שהיא עשרה שנ' עד מתי לעדה הרעה הזאת יצאו יהושע וכלב
משנה ז (משנות ו' וז' צורפו להלכה אחת בתלמוד הירושלמי)
ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנ' לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר היה עמהן לטובה ואם כן למה נאמ' אחרי ר'ם להטות לא כהטתך לטובה הטתך לרעה הטתך לטובה על פי אחד ולרעה עלפי שנים ואם אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי עשרים ושלשה כמה יהא בעיר ותהי ראויה לסנהדרין מאה ועשרין ר' נחמיה אומ' מאתים ושלושין כדי שרי עשרות