|
הקטע המצוי בגניזה: (גינזברג, שרידי הירושלמי, עמ' 257)
........יושבין בעיבור ר' חנינה ור' מנא חד א' מלך ישר..
..........שד ולא בעיבר מפני החשד לא מלך ולא
..........ני כבודו של מלך וחרנה א' אן מלך ישראל
..............לא................ני החשד ולא מלך ולא
...............אן כבוד......לך לישב בשבעה
....................לישב לא כל שכן בשלשה הדה
תרגום
על פי קטע הגניזה וקרבן העדה ניתן לשחזר את שורות 8 ו-9:
ואחר אמר ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור
שאין כבוד המלך והכהן גדול לישב בשבעה.
עיון קצר באגדה
האגדה מובאת בהקשר לפיסקה הילכתית הנפתחת בשאלה בדבר מספר הדיינים שירכיבו את בית הדין הדן כוהן גדול בתביעה שעניינה דיני ממונות. בעל הסוגיה משיב 'כ"ג', כלומר בפני עשרים ושלושה דיינים, וזאת בניגוד לנאמר במשנה בה נאמר כי דנים את הכהן הגדול בפני בית דין של שבעים ואחד (משנה, סנהדרין פ"א מ"ה). כנימוק לכך, מובאת הלכה מהתוספתא 'אין מלך יושב בסנהדרין ולא מלך וכהן גדול יושבין בעיבור' (תוספתא (צוקרמאנדל), סנהדרין פ"ב הט"ו, עמ' 418).
אגב הבאת ההלכה נמסרו עליה דברי פרשנות של שני אמוראים, רבי חנינא ורבי מנא. הם עשויים להיות בני הדור השני או בני הדור החמישי, אך נראה כי מדובר בבני הדור השני בשל הסיבות הבאות:
א. רבי יהודה הנשיא טיפח את הנשיאות כמלכות, וייתכן שבדורם עדיין תפקדה הנשיאות כ'מלכות'[1].
ב. רבי מנא בן הדור השני היה כהן, וייתכן כי הדבר השפיע על עצם הדיון.
לדעת האמורא הראשון, אין המלך יושב בסנהדרין מפני החשד. ניתן להניח כי החשד הוא שמא יפעל לקבלת החלטה מסויימת מתוך אינטרס אישי שיעלה מתוקף תפקידו, או שמא ישפיע בעצם נוכחותו על חברי הסנהדרין לקבל החלטה בה הוא מעוניין, אף כי לא תהא זו ההחלטה הנכונה[2].
האמירה מבטאת תפיסה לפיה אישים גדולים, כמלך או כחברי סנהדרין, הרי הם כאחד האדם. אין לראותם כצדיקים גמורים שאין להטיל ספק ביושרם, אלא יש לארגן את המערכת כדי שלא ייכשלו.
האמורא השני מסביר כי מלך וכוהן גדול אינם יושבים בדיונים לקביעת עיבור השנה, כיוון שבית דין של שבעה דיינים אינו מכובד דיו למעמדם הגבוה. מכבודם לשבת רק בסנהדרין גדולה[3]. פרשנים קלאסיים (על אתר) מעלים אפשרות כי גם בעיבור השנה עולה אפשרות של ה'חשד' בהשתתפותם בבית דין.
ייתכן שדיעות החכמים על המלך או על הכהן הגדול משקפות גישה סובייקטיבית המגיבה למציאות בזמנם, למתח הקיים באותה התקופה בין החכמים לבין הנשיא[4] ובין החכמים לבין הכוהנים[5].
[1] אורבך, מעולמם של חכמים, עמ' 443.
[2] שתי האפשרויות מובאות על ידי הפרשנים הקלאסיים על הדף.
[3] לפי פרשנים קלאסיים על אתר גם במקרה של עיבור שנה עולה אפשרות ה'חשד' בהשתתפותם בבית הדין.
[4] לוין, מעמד החכמים, עמ' 117 – 118, 123.
[5] קימלמן, האוליגארכיה הכוהנית, עמ' 141, 145 – 147.
|
