header2

הלכה א – כהן גדול ונשיא במשפט

אגדה א - כהן גדול דן ודנין אותו   דף י"ט ט"ד עמ' 1274

תרגום

"כהן גדול דן ודנין אותו" כול'.

נוח (להסביר) דן.

דנין אותו.

וימנה לו שליח (בעל הרשאה).

הגע עצמך שנפלה לו שבועה.

ושליח בשבועה.[1]

האגדה

1"כהן גדול דן ודנין אותו" כול'.

2 ניחא דן.

3 דנין אותו.

4 וימנה ליה אנטלר.

5 הגע עצמך שנפלה לו שבועה.

6 ואנטלר בשבועה.

עיון קצר באגדה

לכאורה, לפנינו דיון הלכתי רגיל, מימרה, שאלה ותשובה, אך ההסתייגות המובעת בתשובה אינה משפטית אלא ערכית. לפי השאלה קל להבין שהכהן הגדול דן, אך קשה להבין מדוע אין דנים אותו. לא נמסרת לכך הסיבה, אולם יש להניח כי אין זה לכבודו. התשובה אינה עונה על השאלה אלא מציעה פיתרון; למנות אנטלר, שליח בעל הרשאה מלאה, שייצגו ויופיע בבית הדין במקומו. ההצעה נדחית מחשש שמא יוטל עליו להישבע, ואין האנטלר יכול להישבע במקומו. לייצגו בדיבור ולהשמיע טענות בשמו הוא יכול, אך להישבע – לא.

 בתורה נאמר 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק' (שמות כ"ג ז'), וכן נאמר 'וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר' (ויקרא י"ט י"ב), מכאן שאין הבדל בין השמעת טענות לבין שבועה, שהרי השקר אסור הן בדברים הן בשבועה.אולם נראה כי לפנינו תפיסת עולם המבדילה בין השניים; מחד גיסא היא מתירה לשליחו של אדם לייצגו בבית המשפט בטיעונים מועילים, אשר ספק אם הם טיעוניו האמיתיים של האדם אותו הוא מייצג. ומאידך גיסא היא שוללת מהשליח את הרשות להישבע בשמו. ייתכן כי יש כאן רתיעה מאפשרות של זלזול בשבועה אפילו בנקיטת חפץ.

לא בכדִי עסקו בנושא רבים מהראשונים. דיעותיהם חלוקות בדבר מתן היתר לאנטלר לייצג בדברים את אחד הצדדים בפני בית הדין. לרובם דעה השוללת הופעתו של אנטלר בפני בית הדין. לתפיסתם, יכול האנטלר רק להכין את המבקש לקראת הופעתו בפני הדין, אך לא יכול להופיע במקומו.


[1]   בשיטה מקובצת לבבלי מובאת גירסה לירושלמי לפיה הקטע אינו על כוהן גדול אלא על מלך, והיא נפתחת ב'ניחא לא דן לא דנין אמאי נימני אינטלר...' (שיטה מקובצת לבבלי, בבא קמא ח ע"ב).  

[2]   משא ומתן, שאלה ותשובה.



 

סוגה

כעין סוגיה[2]

מונחי דיון

 ניחא

חכמים

מושגים

אנטלר

שבועה


עדי נוסח

Pablished Material, עמ' 497, הוא: Cambridge, TS 12.211. (גינזברג, שרידי הירושלמי, עמ' 256)

מקבילות

לא נמצאו


מקצת עדי נוסח עקיפים

הערוך השלם א', ערך 'אנטילר', עמ' 146

ראב"ן, בבא מציעא ד"ה ראובן תקף

ראב"ן, שו"ת סימן קטו

רבינו חננאל, סנהדרין יח ע"א

הרא"ש, שבועות פ"ד סע"ב

חידושי הרמב"ן, שבועות ל ע"א

ספר העיטור, אות ה הרשאה דף עד ע"ב ד"ה גרסינן בפ'

מרדכי, בבא מציעא פרק המפקיד רמז רעו

חידושי הרשב"א, שבועות ל ע"א ד"ה ולעניין שווי

שו"ת הרשב"א, חלק וו' סימן רי

חידושי הריטב"א, שבועות ל ע"א ד"ה אבל רבים

המאירי, בית הבחירה, כתובות כח ע"א ד"ה מי שיש

שו"ת ריב"ש, סימן רלה, סימן שצב

טור, חושן משפט סימן קכד

שו"ת הרשב"ש, סו"ס רל

שו"ת רדב"ז, חלק א' סימן תא


הלכה א – כהן גדול ונשיא במשפט

אגדה א - כהן גדול דן ודנין אותו   דף י"ט ט"ד עמ' 1274

 

1 "כהן גדול דן ודנין אותו" כול'.

2 ניחא דן.

3 דנין אותו.

4 וימנה ליה אנטלר.

5 הגע עצמך שנפלה לו שבועה.

6 ואנטלר בשבועה.

 

תרגום

"כהן גדול דן ודנין אותו" כול'.

נוח (להסביר) דן.

דנין אותו.

וימנה לו שליח (בעל הרשאה).

הגע עצמך שנפלה לו שבועה.

ושליח בשבועה.[1]

 

מונחים

ניחא

מושגים

אנטלר

שבועה

עדי נוסח

Pablished Material, עמ' 497, הוא: Cambridge, TS 12.211. (גינזברג, שרידי הירושלמי,

עמ' 256)

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

הערוך השלם א', ערך 'אנטילר', עמ' 146

ראב"ן, בבא מציעא ד"ה ראובן תקף

ראב"ן, שו"ת סימן קטו

רבינו חננאל, סנהדרין יח ע"א

הרא"ש, שבועות פ"ד סע"ב

חידושי הרמב"ן, שבועות ל ע"א

ספר העיטור, אות ה הרשאה דף עד ע"ב ד"ה גרסינן בפ'

מרדכי, בבא מציעא פרק המפקיד רמז רעו

חידושי הרשב"א, שבועות ל ע"א ד"ה ולעניין שווי

שו"ת הרשב"א, חלק וו' סימן רי

חידושי הריטב"א, שבועות ל ע"א ד"ה אבל רבים

המאירי, בית הבחירה, כתובות כח ע"א ד"ה מי שיש

שו"ת ריב"ש, סימן רלה, סימן שצב

טור, חושן משפט סימן קכד

שו"ת הרשב"ש, סו"ס רל

שו"ת רדב"ז, חלק א' סימן תא

 

סוגה

כעין סוגיה[2]

 

עיון קצר באגדה

לכאורה, לפנינו דיון הלכתי רגיל, מימרה, שאלה ותשובה, אך ההסתייגות המובעת בתשובה אינה משפטית אלא ערכית. לפי השאלה קל להבין שהכהן הגדול דן, אך קשה להבין מדוע אין דנים אותו. לא נמסרת לכך הסיבה, אולם יש להניח כי אין זה לכבודו. התשובה אינה עונה על השאלה אלא מציעה פיתרון; למנות אנטלר, שליח בעל הרשאה מלאה, שייצגו ויופיע בבית הדין במקומו. ההצעה נדחית מחשש שמא יוטל עליו להישבע, ואין האנטלר יכול להישבע במקומו. לייצגו בדיבור ולהשמיע טענות בשמו הוא יכול, אך להישבע – לא.

 

בתורה נאמר 'מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק' (שמות כ"ג ז'), וכן נאמר 'וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר' (ויקרא י"ט י"ב), מכאן שאין הבדל בין השמעת טענות לבין שבועה, שהרי השקר אסור הן בדברים הן בשבועה.אולם נראה כי לפנינו תפיסת עולם המבדילה בין השניים; מחד גיסא היא מתירה לשליחו של אדם לייצגו בבית המשפט בטיעונים מועילים, אשר ספק אם הם טיעוניו האמיתיים של האדם אותו הוא מייצג. ומאידך גיסא היא שוללת מהשליח את הרשות להישבע בשמו. ייתכן כי יש כאן רתיעה מאפשרות של זלזול בשבועה אפילו בנקיטת חפץ.

 

לא בכדִי עסקו בנושא רבים מהראשונים. דיעותיהם חלוקות בדבר מתן היתר לאנטלר לייצג בדברים את אחד הצדדים בפני בית הדין. לרובם דעה השוללת הופעתו של אנטלר בפני בית הדין. לתפיסתם, יכול האנטלר רק להכין את המבקש לקראת הופעתו בפני הדין, אך לא יכול להופיע במקומו.



[1] בשיטה מקובצת לבבלי מובאת גירסה לירושלמי לפיה הקטע אינו על כוהן גדול אלא על מלך, והיא נפתחת ב'ניחא לא דן לא דנין אמאי נימני אינטלר...' (שיטה מקובצת לבבלי, בבא קמא ח ע"ב).

[2] משא ומתן, שאלה ותשובה.