מילולית, שם שנינו; מונח הצעה נפוץ המציע בדרך כלל משנה, לעיתים ברייתא ולעיתים מקור המשלב ביניהן, מעין 'תנן התם' בבלי. לרוב המשנה, המוצעת היא ממקום אחר, פה ושם מציע משניות מאותו הפרק ואפילו את המשנה, המקומית. נראה שהדבר נובע מהעתקה מילולית מסוגיה מקבילה השנויה במקום .אחר שבו המשנה, אינה המשנה, המקומית, ועל כן יש לומר עליה תמן תנינן
מתפקידי המונח: להקשות מהמשנה המוצעת, או כדי לדון בין המשנה המקומית למשנה האחרת[1]
.[1] מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 481 – 484