פשיטא

מילולית, פשוט; המילה פשיטא באה בלשון האמוראים כקיצור לאמירה 'מילתא פשיטא היא'[1].  המונח מציע דין שנחשב פשוט, ובעקבותיו מוצעת בעיה העוסקת במקרה דומה. רגיל ש'פשיטא' מציע משפטים המורכבים משני חלקים: בחלק הראשון נקבע שהעניין המסויים הוא פשוט, ובחלק השני מוצעת הבעיה העוסקת במקרה דומה אך שונה[2]

.[1] בכר, ערכי המדרש, עמ' 269

.[2] מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 520. (להרחבה על המושג ועל גווניו ראו שם, עמ' 520 – 522)