התיב (מתיב,[1] מתיבין, התיבון)
מילולית, השיב; מונח המציע לרוב מקור ספרותי ממנו מקשים על הדיעה הקודמת או שבא לפשוט בעיה קודמת[2]. המונח עשוי להציע דיון 'משוחזר' של תנאים המוצג בין חברי בית המדרש המנהלים משא ומתן[3].
[1] צורה נדירה. ראו מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 218.
[2] מוסקוביץ, שם, עמ' 216 – 217.
[3] בכר, ערכי המדרש, עמ' 310 – 311; מוסקוביץ, הטרמינולוגיה, עמ' 218.