עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 238 (חלקי)

 

מקבילות

משנה קידושין  פ"ד מי"ד (בשינויים)

תוספתא קידושין (מהד' ליברמן) פ"ה ט"ז עמ' 297 (בשינויים)

בבלי קידושין פב ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רי"ף קידושין דף לג ע"ב

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

בעל האגדה הביא ברייתא שמרחיבה את המצוי בדברי המשנה. רבי נהוראי הוא שאמר את הברייתא ומדבריו עולה כי  חלק על דברי רבי מאיר.[1]

בחלקה הראשון של האגדה הביע רבי נהוראי את השקפתו: 'מניח אני כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה'. הוא הוא נימק עמדתו בכך שהאומנות מאפשרת לאדם להתפרנס בצעירותו כל עוד כוחו במותניו, אך כשיזדקן, יהיה חולה וחסר כוחות לא יוכל לדאוג לעצמו וסופו שירעב ללחם. לעומת זאת לימוד התורה יהיה לו למגן בכול מצב הן בנערותו ובזקנותו.

בחלקה השני של האגדה מחזק רבי נהוראי את דבריו בשני מדרשים::[2]

האחד, 'וְקוֹיֵ יְהֹוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ' (ישעיהו מ' ל"א). הביטוי 'וקוֹיֵ יְהֹוָה' נדרש כלומדי תורה צעירים, ואלו יחדשו את כוחם והוא לא ינטוש אותם כנאמר '... וְלֹא יִיגָעוּ ... וְלֹא יִיעָפוּ'.[3]

המדרש השני, 'עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ' (תהלים צ"ב ט"ו). הפסוק נדרש כמתייחס לזקנים שכל ימיהם למדו תורה, ועתה הם עדיין 'דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים', משמע מלאי שמן[4] ולחלוחית.

בחלקה השלישי של האגדה ביסס רבי נהוראי את השקפתו כי לימוד התורה שומר על האדם הן בצעירותו והן בזיקנותו על פי דרכו של אברהם אבינו.

דרכו של אברהם מתוארת בברכת האל ליצחק: 'עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי' (בראשית כ"ו ה), והדרשן דורש זאת כשמירת התורה על ידי אברהם טרם שהיא ניתנה לעם בהר סיני. 'מִשְׁמַרְתִּי', גזירות שגזרו חכמים; 'מִצְוֹתַי', דברים שראוי לקיימם אפילו לא היו נכתבים בתורה; 'חֻקּוֹתַי', מצוות שטעמן אינו ידוע ואפשר גם גזירות המלכות; 'וְתוֹרֹתָי', התורה שבכתב והתורה שבע"פ – על כל אלו הקפיד אברהם אבינו לקיים, ועל כך נתן לו האל בצעירותו עושר רב כנאמר 'וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד' (בראשית כ"ו י"ג), ובזקנותו נאמר: 'וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַיהֹוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל' (בראשית כ"ד א').

האגדה מבטאת את השקפתו של רבי נהוראי 'מניח אני כל אומנויות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה'. לתפיסתו לימוד התורה ימלא את צורכי האדם הן בצעירותו הן בזיקנותו. השקפה זו עומדת בניגוד לתפיסתו של רבי מאיר הסבור כי 'לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקיה', ולדבריו קיום המצוות ולימוד התורה יסייעו לאדם להתפרנס מאומנותו בכבוד וברווחה. דברי רבי מאיר מבטאים תפיסת עולם מציאותית לפיה על האדם לעבוד ולהתפרנס, אך עליו לצבור זכויות בלימוד תורה ובקיום מצוות.

---