עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי ביכורים פ"א ה"ה דף סד ע"א עמ' 351

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

בסוגיה מצוטטת המשנה[2] 'רבי אליעזר בן יעקב אומר האישה בת גרים לא תינשא לכהונה', ולעומתה במשנה[3] נאמר: 'רבי יוסה אומר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה'. בדיון בגמרא נאמר בשם כמה אמוראים כי ההלכה כרבי יוסה, אבל הכוהנים נהגו כרבי  אליעזר בן יעקב. מיד בסמוך לקביעה זו מובא הסיפור.

כהן אשר נשא בת גרים הובא לדין לפני רבי אבהו, הוא גזר עליו עונש מלקות והשכיבו על הספסל כדי להלקותו. רבי ביבי שנכח במקום תמה ואמר כי הוא (רבי אבהו) לימד שההלכה היא כרבי יוסה. מכאן שהכהן לא עבר עבירה, ואין להלקותו.

רבי אבהו ענה לו שכהן זה התנהג בניגוד לדרכם של חבריו, הרי הכוהנים נוהגים כרבי אליעזר בן יעקב. רבי ביבי מסכים אך העלה טיעון אחר ושאל אם מכים את מי שאינו שומר מנהג, הרי דרכם של הכהנים אינה הלכה ואינה תקנה, היא מנהג.[4]

רבי אבהו השיב לו כי אכן שאלתו ראויה, וכי הוא מקבל את בקשתו שלא יחמיר עם הכהן, ומעמידו מהספסל, כלומר אינו מתכוון להלקותו.

אותו הכהן שמע את תשובת רבי אבהו, פנה אליו ואמר: ' רבי, הואיל והותרה הרצועה אף אני מותר בה'. יש בדבריו משחק לשון על השורש נת"ר; הרצועה שנמתחה כדי להכינה למלקות 'הותרה', היינו שוחררה, והוא הכהן הנאשם 'מותר', משמע, לא רק משוחרר מהעונש אלא גם מותר לו לחיות עם אשתו.

אפשר שמשחק הלשון על ה'הֶתֵּר' משקף תפיסת עולם השוללת את החומרות של מנהג המחמיר יותר מההלכה.

---