פצוע דכא הנושא לאישה בת גרים פ"ד ה"ו דף סה ע"ד – דף סו ע"א עמ' 1183 |
|
מקור | תרגום |
דלמא. | מעשה |
ר' הושעיה רבא ור' יודה נשייא הוון יתבין. |
רבי הושעיה רבא ורבי יהודה הנשיא היו יושבים |
רהיט ר' יוחנן ולחיש לר' הושעיה [1] באודניה. |
רץ רבי יוחנן ולחש לרבי הושעיה באוזנו |
פצוע דכא כהן מהו שישא בת גרים. | פצוע דכא כהן מהו שישה בת גרים |
אמ' ליה. מה אמ' לך. | אמר לו מה אמר לך |
אמ' ליה. | אמר לו |
אמ' לי מילה דנגר בר נגרין לא מפריק לה. | אמר לי מילה שנגר בן נגרים לא פותר אותה |
לא אמ' לי גיורת שהיא כזונה אצלו | לא אמר לי גיורת שהיא כזונה אצלו |
ולא בת יש' שהיא !מ!חללה. | ולא בת ישראל שהיא חללה |
לא אמרלי אלא בת גרים. | לא אמרלי אלא בת גרים |
[ובת גרים] לא כיש' היא. | ובת גרים לא כישראל היא |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
ירושלמי יבמות פ"ח ה"ב דף ט ע"ב עמ' 869
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
סיפור
עיון קצר באגדה
האגדה נפתחת בסיפור על פגישת רבי הושעיה רבא[2] ורבי יהודה הנשיא, הראשון גדול בתורה והשני מנהיגו של העם. בעוד השניים משוחחים הגיע רבי יוחנן בריצה ולחש דבר מה באוזנו של רבי הושעיה.
רבי יוחנן התעלם מרבי יהודה נשיאה, התנהגות תמוהה שכן אפילו לא ברכו לשלום. הנשיא שהופתע שאל את רבי הושעיה מה אמר לו רבי יוחנן, והוא השיב כי נשאל שאלה הלכתית שאפילו חכם בן חכם לא יודע לענות עליה,[3] כלומר, הוא בא לקנטר אותו.
האירוע כולו ובמיוחד ההתעלמות של רבי יוחנן מרבי יהודה נשיאה תמוהים.
[1]על מערכת היחסים בין רבי הושעיא ורבי יוחנן עם הנשיא. נכדו של רבי. ראה, ישראל לוין, מעמד החכמים בא"י בתקופת התלמוד עמ' 100 -108 . היימאן אהרון, תןלדות תנאים ואמוראים, ,א, ערך רבי הושעיה.עמ' 110 -113, שם ,ב, עמ' 653 – 656 רבי הושעיא תלמידו של רבי ונאמן לבית הנשיא. רבי יוחנן דור אחריו. עזב את ציפורי מקום מושב הנשיא והקים את הישיבה הגדולה בטבריה. יחד עם שמירת כבודו של הנשיא ראה במעמד החכמים כסמכות גבוהה ומחיבת.
[2]רבא משמעו גדול, כינוי שנוסף לחכם המוערך כחכם גדול בתורה; אפשר שהכינוי רבא ניתן לו בירושלמי כדי להבדילו מר' הושעיה בן הדור השלישי (אלבק מבוא לתלמודים, עמ' 163).
[3]ראה פירוש קורבן העדה על הפתגם" דנגר בר נגרין לא מפריק לה" הפתגם הוא על נגר. איש מקצוע. הועבר על ידי רבי הושעיא כמשל על חכמים.