עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג דף ט ע"ג עמ' 871

בבלי קידושין ע ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

הסוגיה עוסקת בפסולי חיתון שהתערבו במשפחות שאין פגם בייחוסן כשר, ואגדה זו עניינה בפסולים שהתערבו ונשתקעו בכהונה.

רבי יהושע בן לוי אמר כי לפשחור בן אימר, כוהן גדול בימי הנביא ירמיהו,[2] היו חמשת אלפים עבדים כנענים, וכולם נשתקעו בכהונה, היינו, נטמעו במשפחות כוהנים.[3] לדברי רבי יהושע בן לוי 'הן הן עזי פנים שבכהונה'; מדבריו מובן כי הוא מבדיל בין כוהנים צאצאי אהרן ובין כהנים שהם צאצאי אותם עבדים, ניתן לזהותם על פי אופיים, הם עזי פנים, משמע  חצופים וגסי רוח. 

בעל האגדה צרף מדרש של רבי אלעזר על הפסוק '... וְעַמְּךָ כִּמְרִיבֵי כֹהֵן' (הושע ד' ד').

כפשוטו, הסיפא של הפסוק מופנה לעם[4] שרב עם הכוהנים הבאים ללמדו, ואפשר שהכוונה כי העם דומה לכוהנים שבמקום להיות רודפי שלום כאהרן הם רודפי מריבות, ויש הטוענים כי אלו כוהני הבמות שעבדו בבית אל ובדן.[5] מכל מקום, מובן שהכהנים נתפסים כשוחרי ריב.

רבי אלעזר אמר לפני המדרש 'עיקר טירונייא שלהן...', משמע, בסיס ייחוסם 'שלהן', של אותם הכוהנים, הוא עזות פניהם. וכך המדרש מחזק את הדיעה כי הכוהנים צאצאי עבדיו של פשחור בן אימר 'הן הן עזי פנים שבכהונה'.

---