header2

לעתיד לבוא אין הקב'ה נזקק אלא לשבט לוי

פ"ד ה"א דף סה ע"ג עמ' 1181

מקור תרגום
ר' יסא בשם ר' יוחנן. רבי יסא בשם רבי יוחנן

אף לעתיד לבוא אין הקב'ה נזקק אלא לשבט לוי.

אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבט לוי
מה טע'. מה הטעם
"וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אותם" וגו'. וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזיקק אות' וגו'
אמ' ר' זעירא. אמר רבי זעירא
כאדם שהוא שותה בכוס נקי. כאדם שהוא שותה בכוס נקי
אמ' ר' הושעיה. אמר רביהושעיה
בגין !דלית אנן! לויים נפסיד בגלל  שאתה מגביה[1] אותנו לויים נפסיד
אמ' ר' חנינה בריה דרבי אבהו. אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו
אף לעתיד לבוא הקב'ה עושה עמהן צדקה. אף לעתיד לבוא הקב'ה עושה עמהן צדקה
מה טע'.  מה הטעם
"והיו לי'י מגישי מנחה בצדקה". "והיו לי'י מגישי מנחה בצדקה".

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי יבמות, פ"ח ה"ג דף ט ע"ג עמ' 871

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדה המובאת ממשיכה את רצף האגדות העוסקות במעמד הממזר ובאורך חייו. באגדות הקודמות הובאה גישת האל שלא לפרסם את הממזרים כפי שלא פרסם את החוטאים המביאים קורבן חטאת. באגדה זו מובאת גישת האל כפי שתהיה בעתיד.

האגדה נפתחת בדברי רבי יסא המביא את מימרת רבי יוחנן: 'אף לעתיד לבוא אין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבט לוי'. מדבריו מובן שהקב'ה שגם בעתיד לבוא האל לא יפרסם את הממזרים למעט שבט לוי, שבו הממזרים יפורסמו.

בעל האגדה שואל מה הטעם לעמדה זו, וכתשובה מובא מדרש פסוק שלא כפשוטו: 'וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב וְכַכָּסֶף וְהָיוּ לַיהֹוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה' (מלאכי ג' ג'). הדרשן דימה את האל לצורף; כפי שהצורף ממרק את כלי הכסף והזהב מכול פגם, כן האל  מבער משבט לוי את הפסולים, את הממזרים. בדרך זו ניתן רק לבני לוי הטהורים, אלה החפים מכל פגם, לעבוד אותו בהקרבת המנחה בצדקה.

רבי זעירא הציג הסבר שונה לסיבה שממזרים משבט לוי יתפרסמו; הוא אמר כי כמו שאדם חפץ לשתות אך ורק בכוס נקייה ולשם כך הוא מנקה, כך גם האל מוכן לקבל את הקורבנות רק מאדם נקי מחטא, ולכן מובן שינקה את שבט לוי ממזרים באמצעות פרסומם.

רבי הושעיא מחה על החלטת האל לגלות לכול מי הם הממזרים בשבט לוי, ומחה על ההפסד של בני השבט. מצד אחד האל רומם את שבט לוי משאר השבטים, ומצד שני הוא משפילו ברבים באמצעות גילוי הממזרים שבו.

בעל האגדה פתר את הקושיה שהציג רבי הושעיא בהביאו את דברי רבי חנינה ברי דרבי אבהו. לדבריו, בעתיד לבוא האל יעשה עם שבט לויּ 'צְדָקָה', היינו, לא יפרסם את הממזרים שבו, והמקור לדבריו הוא מדרש הסיפא של הפסוק ממלאכי '... וְהָיוּ לַיהֹוָה מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה'. הלוויים הם מגישי מנחה לאל, וה'צְדָקָה' היא הכשרת כל בני שבט לוי.

בתחילת האגדה הציג רבי יוחנן מעין סולם ערכים של האל, הוא מסייע לממזרים שלמעשה נענשים על מעשי הוריהם, ואינו מגלה מי הם, אבל על הלוויים המשרתים בקודש הוא מקפיד. בהמשך רבי זעירא מסכים עם רבי יוחנן, רבי הושעיה הציג מעין עוול שפוגע בבני שבט לוי, ובסיום האגדה דברי רבי חנינה בריה דרבי אבו סוגרים את המעגל, וגם ממזרים בשבט לוי לא יתפרסמו.



[1]סוקולוף, ערך 'דלי', עמ' 150.