עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת הובאו שלושה מדרשים של שלושה חכמים, כל מדרש הסתיים בתיאור אנשי המקום כחוטאים בעריות, בחוטאים שאינם חוששים מעונש ואינם בושים במעשיהם.

בהקשר למעשים שתוארו באגדה הקודמת דרש רבי לוי בשם רבי שמעון בן לקיש את הרישא של הפסוק 'וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא ...' (עזרא ב'נ"ט).

תֵּל מֶלַח[1] – אלו שחטאו בעריות, שלא בושו בחטאם ואף פרסמו אותו ברבים, עליהם אמר רבי שמעון בן לקיש כי ראוי שייעשו תל מלח. דבריו מעוררים אסוסיאציה לפשעי סדום, לאשת לוט שלא צייתה לדברי המלאך והפכה לנציב מלח.

תֵּל חַרְשָׁא[2] – 'מידת הדין שתקה', כלומר, הנהגת העולם על פי הצדק לא פעלה, והעונש שהיו ראויים אותם חוטאים לקבל לא הוטל עליהם. מתוך כך דרש רבי שמעון בן לקיש כי מאז כונה המקום תֵּל חַרְשָׁא, כי מידת הדין הייתה כאילמת וחרשת לחטאם.[3]

---