עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 236 (חלקי)

 

מקבילות

בבלי קידושין ע ע"א (חלקית ובשינויים)[2]

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה זו נשאלת שאלה סמויה, 'מניין ששלושת המעמדות האחרונים הנזכרים במשנה:[3] ממזרים, שתוקים ואסופים עלו מבבל לארץ ישראל. שלושה חכמים משיבים על השאלה במדרשים.

כתשובה מובא מדרשו הרחב של רבי סימון אשר נשען על הפסוק 'וְאֵלֶּה הָעֹלִים מִתֵּל מֶלַח תֵּל חַרְשָׁא כְּרוּב אַדָּן[4] אִמֵּר וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית אֲבוֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם' (עזרא ב'נ"ט). כפשוטו היישובים תֵּל מֶלַח, תֵּל חַרְשָׁא, כְּרוּב, אַדָּן, ואִמֵּר אלו יישובים בבבל,[5] ואילו רבי סימון דרש את שמות היישובים כקשורים לשלושת המעמדות: ממזרים, שתוקים ואסופים.

-          'תֵּל מֶלַח' זו בבל, שעליה ניבא ירמיהו כי תהפוך לציה.[6]

-          'תֵּל חַרְשָׁא' נדרש כמקום של שתוקים ואסופים, כיוון שהם כמו חרשים ואלמים כשנשאלים מיהו אביהם כי אין הם יודעים מיהו.

-          'כְּרוּב' משמעו נער[7] נדרש כממזרים; [8] אלו נערים שהלכו אחר עיניהם וזנו עם אשת איש, והצאצאים הם ממזרים.[9]

-          'אַדָּן' נדרש מלשון 'דין'; אלו שאומרים הם כי 'אין דין ואין אדון'. ניתן להבין כי כוונת המדרש היא שאנשי המקום מתעלמים מהחוק , הם מתעלמים מהלכות 'האדון'[10] – האל, חוטאים בעריות, לכן בני המקום ממזרים.

רבי חזקיה מתייחס במדרשו על אותו הפסוק לשני יישובים:

-          'אַדָּן' נדרש בדומה למדרשו של רבי סימון אלא שמובא בו 'דיין' ולא 'אדון'.[11]

-          'אִמֵּר' נדרש על בסיס דימיון בצליל כאנשים שהימרו כנגד האל, היינו לא האמינו בתורת הגמול, בשכר ועונש, וחטאו רבות.

אבי חזקיה אומנם לא הזכיר בדבריו 'ממזרים', אך נראה שאליהם מכוונים דבריו. בני המקום

אַדָּןואִמֵּר עושים כרצונם, אינם שומרים הלכות ואינם חוששים מעונש, ובמעשיהם מביאים לעולם ממזרים.

רבי אבון בשם רבי פנחס מתייחס ליישוב אחד בלבד:

-          'אִמֵּר' נדרש  על בסיס הדימון בצליל למילה 'אימרה' שהיא שפת הבגד, קיפול שנעשה בקצה הבגד, לרוב בצורה המקשטת אותו, והוא נראה לעין. וכוונת דבריו היא שבני המקום חטאו, לא בושו במעשיהם, העזו פנים ואת מעשי זנותם פרסמו בגלוי כפי שאימרת הלבוש גלויה.[12] 

---