משניות קידושים[1] פרק ד
משנה א
עשרה יחסים עלו מבבל כהני לויי ישרא' חללי גירי חרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי כהני לויי וישראל מותרין לבוא זה בזה חרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבוא זה בזה
משנה ב
ואילו הן השתוקי כל שהוא מכיר את אמו ואינו מכיר את אביו ואסופי כל שנאסף מן השוק ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי
משנה ג
כל האסורין לבוא בקהל מותרים לבוא זה בזה ר' יהודה אוסר ר' אליעזר אומ' וודאין בוודאין מותר וודאיןביספיקן וספיקן בוודאין וספיקן בספיקן אסור אילו הן הספיקות שתוקי ואסופי וכותי
משנה ד
הנושא אשה כוהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אימהות שהן שמונה ואילו הן אמה ואם אמה ואם אבי אמה ואמה ואם אביה ואמה ואם אבי אביה ואמה לווים ויש' מוסיפין עליהם עוד אחת
משנה ה
אין בודקין לא מן המזבח ולמעלן לא מן הדוכן ולמעלן ולא מן הסנהדרין ולמעלן כל מי שהוחזקו אבותיו שוטרי הרבים וגבאי צדקה משיאים לכהונה אינו צריך לבדוק אחריהם ר' יוסה או' אף מי שהיה חתום עד בארכי הישנה של ציפורין ר' חנניה בן אנטיגנס או' אף מי שהיה מוכתב באיסטרטייא שלמלך
משנה ו
בת חלל זכר פסולה לכהונה לעולם ישרא' שנשא חללה בתו כשירה לכהונה וחלל שנשא בת ישר' בתו פסולה מן הכהונה ר' יהודה או' בת גר זכר כבת חלל זכר
משנה ז (בירושלמי משנה זו צורפה לקודמתה)
ר' אליעזר בן יעקב אומ' ישר' שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה וגר שנשא בת ישרא' בתו כשירה לכהונה אבל גר שנשא גיורת בתו פסולה מן הכהונה אחד גירים ואחד עבדים משוחרריןםואפילו עד עשרה דורות עד שתהא אמן מיש' ר' יוסה אומ' אף גר שנשא גיורת בתו כשירה לכהונה
משנה ח (בירושלמי משנה ז)
האומ' בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהן אומ' על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין ר' יהודה או' נאמנין
משנה ט (בירושלמי משנה ח)
מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקידשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם שלי שלוחו קדם קידושיו קידושין אין ידוע שניהם נותנין גט ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס
משנה י (בירושלמי משנה זו צורפה לקודמתה)
וכן האשה שנתנה רשות לשלוחיה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה אם שלה קדמו קידושיה קידושין ואם שלשלוחה קדמו קידושיו קידושין ואין ידוע שניהן נותנין גט אם רצו אחד נותן גט ואחד כונס
משנה יא (בירושלמי משנה ט)
מי שיצא הוא ואשתו למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו ואמר אשה שיצאת עמי למדינת הים הרי היא זו ואילו בניה אינו צריך להביא ראייה לא על האשה ולא על הבנים מתה ואלו בניה מביא ראייה על הבנים ואינו מביא ראייה על האשה
משנה יב (בירושלמי משנה י)
אשה נשאתי במדינת הים הרי זו ואילו בניה מביא ראייה על האשה ואינו מביא ראייה על הבנים מיתה ואילו בניה מביא ראייה על האשה ועל הבנים
משנה יג (משנה זו והבאות מ-יד ועד יט כולל הן משנה יא בירושלמי ובשינויים רבים)
לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים אבל אשה אחת מיתייחדת עם שני אנשים ר' שמעון או' מאף איש אחד מתייחד עם שתי נשים.
משנה יד
בזמן שאשתו עמו ישן עמהם בפונדקי מפני שאשתו משמרתו מיתייחד אדם עם אמו ועם ביתו וישן עמהן בקירוב בשר היגדילו זה יישן בכסותו וזה יישן בכסותו
משנה יה
ולא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים ר' לעזר או' אף מי שאין עמו אשה לא ילמד סופרים
משנה יו
ר' יהודה או' לא ירעה רווק בהמה ולא יישנו שני רווקים בטלית אחת וחכמ' מתירין כל שעיסקו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים ולא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים
משנה יז
ר' מאיר אומ' לא ילמד אדם את בנו חמר גמל ספר ספן חנווני ורועה מפני שאומנותן אומנות ליסטים
משנה יח
ר' מאיר אומ' לעולם לא ילמד אדם את בנו אלא מכל מקום שאדם מתפרנס אשרי מי שלמד אומנות קטנה להיות מתפרנס ממנה ורוח הבריות נוחה ממנה
משנה יט
ר' יהודה אומ' לעולם לא ילמד אדן את בנו אלא אומנות נקייה וקלה שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים הכל לפי זכותו של אדן
משנה כ
הוא היה אומ' הראיתה מימיך ארי סבל צבי קייץ שועל חנווני זאב גודר גדירות והרי הדברים קל וחומר ומה אם אלו שנבראו שלא לשמש את קונן הרי הן מיתפרנסים שלא בצער אני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שתהא פרנסתי שלא בצער ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער הוי אומ' חטאיי לפי שהירעתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי
המשך משנה כ (בירושלמי זו משנה יב בשינויים)
אמ' להם רבי נוהריי מניח אני את כל אומניות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה כדי שיאכלו שכר עמלה בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא שאין לך אומנות שהיא עומדת לאדן אלא בנערותו בלבד אלא אם בא לידי חולי או למידה שלייסורין או ייכנס לימי זיקנה ואין יכול לעמוד במלאכתו נמצא מת ברעב אבל התורה אינה כן אלא משמרת את האדם מכל רע בנערותו ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו בנערותו מה הוא אומ' וקויי י'י יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו בזקנותו מה הוא או' עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו וכן את מוצא באבינו אברהם ששימר את התורה עד שלא באת לעולם שנ' עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורתי וכן את מוצא שבירכו המקום ב הבנערותו ובזקנותו מה הוא אומ' ואברהם זקן בא בימים וי'י ברך את אברהם בכל
סליק פירקא
[1]כך נכתב בכ"י קויפמן; נוסח הטקסט הוא לפי כ"י קויפמן.