עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 234 (חלקי)

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

עניינה של האגדה הוא במעמדו של יילוד לאישה מישראל ולגוי אשר נמול אך לא טבל לשם גיור. מעמדו של מתגייר זה מצוי במחלוקת בין חכמים. רבי אליעזר סבר: 'תני גר שמל ולא טבל טבל ולא מל הכל הולך אחר המילה', ואילו רבי יהושע אמר: 'אף הטבילה מעכבת'.

מסופר כי רבי חייה בר אבא שב מצור לארץ ישראל ובא לפני רבי יוחנן, ששאלו: 'מה מעשה בא לידיך'. שאלה המעידה בדרך כלל על עניין הילכתי שהנשאל נתקל בו בעת ששהה הרחק מרבו,

רבי חייא בר בא השיב לרבי יוחנן כי עסק בדינו של גר שנימול אך לא טבל לשם גרות, ורבי יוחנן שאל 'ולמה לא פגעתה בו', כלומר, למה הוא לא הכריז על בניו שהם ממזרים, שכן גוי הבא על בת ישראל הוולד ממזר, וגר שמל ולא טבל נחשב כגוי לדעת רבי יהושע. רבי חייא בר בא השיב: 'אמ' ליה רבי יהושע בן לוי. ארפי ליה'.

יש קושי בתשובה כי עשוי להשתמע ממנה שרבי יהושע בן לוי היה באותו הזמן בצור, ולא ידוע שהיה שם, ואף סביר כי בתקופה זו לא היה בין החיים. הרי רבי חייא בר בא ששימש אותו כשעלה לארץ ישראל, לא בא אליו עם שובו מצור אלא לרבי יוחנן. מכאן אפשר כי תשובת רבי חייא בר בא[2] מבטאת מה שלמד מרבי יהושע בן לוי, את עמדתו, שיש להרפות מגר שמל ולא טבל ולקבלו כישראל כדברי בר קפרא לעיל: 'דתני בר קפרא גר שמל ולא טבל הרי זה כשר שאין גר שלא טבל לקירויו'.

רבי יוחנן שיבח את רבי חייא בר בא ואמר: 'יאות עבד דלא פגע ביה'. ניתן להבין את השבח כמתייחס לכך שרבי חייא בר בא לא חלק על רבו,[3] ואפשר שרבי יוחנן שיבח אותו על היותו נאמן לתפיסתו של רבי יהושע בן לוי, חכם שקדם לשניהם.[4]

---