עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 234 (חלקי)

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

במשנה נאמר: '... וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה...'.[2] בסוגיה הובאה ברייתא לפיה ישנה מחלוקת בין תנאים אם אכן הוולד ממזר: 'גוי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר. רבי שמעון בן יהודה אומר בשם רבי שמעון אין הוולד ממזר שאין ממזר אלא מאשה שהיא אסורה עליו איסור ערוה וחייבין עליה כרת'.[3] המחלוקת נמשכה גם בימי אמוראים; רבי ינאי בשם רבי, רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש קבעו שהוולד ממזר, ואילו רבי יעקב בר אחא בשם רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי בשם רבי ינאי ברבי קבעו שהוולד אינו כשר ואינו פסול אלא מזוהם.[4] בסיומו של הדיון אמר רבי יעקב בר אחא: 'הפוסל פוסל (גם) בפנויה והמכשיר (רבי שמעון בן יהודה) מכשיר אפילו באשת איש'.[5]

האגדה הובאה בהקשר לקביעה זו של רבי יעקב בר אחא. יש בה שלושה חלקים:

חלק א – בבית מדרשו של רבי יוסי

מסופר שרבי תנחום בר פפא שלח לרבי יוסי[6] שאלה בנוגע לשני מקרים שקרו באלכסנדריה: האחד – גוי שבא על פנויה, השני – גוי שבא על אשת איש, והשאלה היא מה מעמדו של הוולד בכל אחד מהמקרים. 

על המקרה שבו גוי בא על אשת איש השיב רבי יוסי בפסוק 'לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה ...' (דברים כ"ג ג'), היינו הוולד ממזר. על הוולד שנולד מגוי ופנויה השיב: 'מבדין אתם. שאין אתם מוזהרין על בנות ישראל הקדושות'. [7] על פי הפרשנויות השונות מובן שקבע כי ולד זה הוא כשר. ישראל.

רבי יוסי ביקש להחתים על תשובתו את רבי מנא ואת רבי ברכיה, רבי מנא חתם, ואילו רבי ברכיה סירב.

חלק ב – דו שיח בין רבי מנא ורבי ברכיה לאחר שעזבו את בית המדרש

רבי מנא ורבי ברכיה עזבו את המקום, ואז התפתח ביניהם דו שיח שניכר כי לא העזו לקיימו בפני רבי יוסי, שעמד בראש ישיבת טבריה יחד עם חברו רבי יונה.

רבי מנא שאל את רבי ברכיה מדוע לא חתם על התשובה לאלכסנדריה, והוא השיב: 'לא כן אמ' ר'י יעקב בר אחא. תניי תמן. הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר אפי' באשת איש'. כלומר, רבי יעקב בר אחא אמר ששנו בבבל כי התנא שפוסל את הוולד כממזר פוסל הן באשת איש הן בפנויה, והמכשיר מכשיר את הוולד הן באשת איש הן בפנויה. מדברי רבי ברכיה מובן שלעמדתו פסיקתו של רבי יוסי הייתה שגויה ולכן לא חתם.

רבי מנא הגיב: 'בריך רחמנא דלא הוינא שמיע הדין אולפנא'. אין הוא מתייחס לתוכנם של דברים אלא מברך את האל שלא ידע על הלימוד הזה קודם לכן, שכן אילו ידע לא היה חותם, והיו אומרים עליו, סביר שלא בחיוב, שהוא תלמיד החולק על רבו.

תגובתו של רבי מנא משקפת את את המקובל ביחסי רב – תלמיד, כבוד רב המונע מלהביע דיעה שונה או חולקת, וחשש שמא הסתייגות מדברי הרב עלולה להוציא עליו שם רע. דבריו מעמידים באור מיוחד את רבי ברכיה; הוא אומנם לא אמר דבר לרבי יוסי במעמד שבו השיב על השאלה מאלכסנדריה וביקש ממנו לחתום, אך היה נאמן לעמדתו בכך שלא חתם על התשובה לאלכסנדריה. 

חלק ג – רבי ברכיה חזר בו ורצה לחתום

לא ידוע היכן מתרחש חלק זה, האם בעת צאתם מבית מדרשו של רבי יוסי, או בבית אחד מהם, אך מובן היא התרחש באותו היום.

רבי עוקבן[8] היה נוכח בבית המדרש ובשיחת רבי מנא ורבי ברכיה, ועמד על דיוקם של דברים. הוא ציטט את מימרתו של רבי יעקב בר אחא לא כפי שרבי ברכיה ציטטה: 'הפוסל פוסל בפנויה והמכשיר מכשיר בפנויה', כלומר, רבי יעקב בר אחא לא אמר דבר על אשת איש. נמצא כי רבי יוסי פסק כראוי ולא בניגוד לדעתו של רבי יעקב בר אחא, לכן רבי ברכיה עלה בערב לבית המדרש כדי להוסיף חתימתו, אך נענה שמכתב התשובה כבר נשלח.

לסיכום, האגדה זו ממחישה את דרך הפסיקה בבית המדרש; היא מבוססת על מסורות ועל תקדימי פסיקה של חכמים, ולעיתים טעות או חוסר דיוק במסירה גרמו למחלוקות בפסיקה.

---