עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 232 (חלקי)

 

מקבילות

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשת אמור פרשה לבסימן ז

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

בתורה נאמר 'לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהֹוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהֹוָה' (דברים כ"ג ג'),

פועל יוצא מדין זה שוולד הנולד מנישואים שאחד מבני הזוג ממזר אף הוא וצאצאיו ממזרים. האגדה הובאה בהקשר למימרתו של רב הונא 'אין ממזר חייה יותר משלושים יום', וזאת כדי לא ייטמעו בהם כשרים.[3] אפשר שגורלו של הממזר וגורל צאצאיו הם הסיבה למסורת המובאת לאגדה בשמו של רב הונא. באגדה שתי שיחות ודרשה: 

 שיחה ראשונה בין רבי ברכיה לבבלי

הפתיחה מוסרת מידע על בבלי שעלה לארץ ישראל, ורבי ברכיה ידע שהוא ממזר.

בין שניהם מתרחשת פגישה ברשות הרבים, והיא שיחה פרטית ביניהם.

הבבלי פנה לרבי ברכיה ברחוב וביקש 'זכה עימי', ביטוי אותו אומר אדם המבקש נדבה, ומשמעותו היא כי שניהם 'יזכו בצדקה', העני בנדבה, והנדבן במצווה. רבי ברכיה השיב לו שיבוא למחרת 'לציבורא', סביר שכוונתו לבית המדרש או לבית הכנסת, ושם הוא יפסוק לו, היינו יקצוב לו מקופת הצדקה של הציבור. הבבלי הוא 'עולה חדש' בעל בעיות כלכליות שבגינן פנה לבקש נדבה, אין ספק ששמח למשמע תשובתו של רבי ברכיה כי ידאג שיפסקו לו מכספי הצדקה.

דרשת רבי ברכיה בציבור

הבבלי הגיע למקום, כנראה לבית הכנסת,[4] ומצא את רבי ברכיה דורש. בסיום דרשתו פנה רבי ברכיה לציבור בלשון קרבה 'אחינו' וביקש שיעזרו לאיש זה שהוא ממזר.

רבי ברכיה קיים את הבטחתו לאדם הבבלי, אך איזכור ייחוסו כממזר הפתיע ובוודאי גם הכאיב לו.

שיחה שנייה בין רבי ברכיה לבבלי

השיחה בין רבי ברכיה ובין הבבלי הממזר היא שיחה שביניהם בלבד, ואין הציבור מעורב בה. הבבלי שהגיע מלא ציפיות לדרשה בציבור נפגע מהאדם שבו תלה תקוות, הוא הביע את הפגיעה בהצגת ניגוד בפני רבי ברכיה: הוא ביקש 'חיי שעה' אך קיבל 'אובדן חיים'.

'אובדן חיים' משמע לחיי עולם, שכן עתה לא יוכל לשאת כל אישה, ואם ישא אישה הרי הוא ובניו יהיו דחויים ובזויים, ולא יימנו על קהל ישראל.

תשובתו של רבי ברכיה לבבלי מפתיעה, שכן לטענתו הוא הביא להארכת חייו. בהתבססו על מימרת רב הונא אמר שממזר חי שלושים יום בזמן שאין יודעם על ממזרותו, אך אם יפורסם כממזר ברבים, יחיה.

לבבלי נגרמה עוגמת נפש, עם זאת אפשר שרבי ברכיה התכוון לטוב. הוא דרש את מימרת רב הונא באופן שונה,[5] ובכך העמיד ערך גם לחיי הממזר. שכן לעמדתו אם יוודע לציבור ייחוסו כממזר, האדם יחיה ולא ימות תוך שלושים יום.[6]

---