עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור

 

עיון קצר באגדה

המשנה[1] דנה בענייני יוחסין ובשאלה מתי מתייחס הולד אחר אביו ומתי אחר אימו. נקבע בה שאם יש פגם בייחוסו של אחד מבני הזוג, אך אין מניע הלכתי לאסור את הנישואין, כי אז 'הולד הולך אחר הפגום שבשניהן...'. גר וממזרה שמעיקר הדין מותרים להינשא, הולד של  בני זוג זה יתייחס לפגום שביניהם, כלומר ייחשב לממזר. 

האגדה מספרת על גר שבא לפני רבי יוסה ושאל אותו: 'מהו מינסוב ממזרתא'. הוא ברר אם מותר לו לשאת ממזרה, והוא השיב: 'שרי', היינו מותר.[2] חזר הגר ושאל את רבי יהודה לגבי נישואין אלו, וגם הוא השיב 'שרי',[3] אך הרחיב דבריו ואמר: 'הוי ידע דבנוי דההוא גברא ממזירין קומי שמייא', משמע שעל הגר לדעת כי בניו יהיו ממזרים כיוון שהוולד הולך אחר הפגום שבשניהם. הביטוי 'קומי שמייא' נוסף כנראה כדי להדגיש כי אפילו יהיו בניו רחוקים, ואיש לא ידע שהם ממזרים, הם יהיו ממזרים כלפי השמיים.

 הגר חזר לרבי יוסה ושאל מדוע לא הזהיר אותו באשר לילדיו, ותשובתו של רב יוסה הייתה 'מה דשאלת לי אגיבוך', הוא ענה על מה שנשאל. התשובה עניינית ואפשר גם אדישה מעט נוכח סערת הנפש שיש מקום להניח כי ליוותה את הגר שוודאי היה נסער בשל העתיד שמצפה לו.

האגדה מעלה עניין עקרוני, האם צריכים חכמים להתעלם ולא להתריע על דבר שלא נשאלו עליו ישירות, או שהיפוכו של דבר, עליהם להרחיב בבחינת 'וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל' (ויקרא י"ט י"ד). בעל האגדה לא הרחיב בשאלה זו.

---