עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 230 (חלקי ובשינויים)

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[3] נקבע: '... מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ...'. הקביעה משקפת את רצונם של חכמים למנוע מהאישה את תהליך הייבום. אם לבעל יש בנים, אפילו מאישה אחרת, האישה שלא ילדה לו פטורה מייבום. עדותו של הבעל שיש לו בנים נאמנה, ורב הסביר זאת באומרו: 'מאחר שבידו לגרש נאמן', היות שיש לו האפשרות לגרש את האישה טרם מותו, הוא בחר לומר שיש לו בנים, וכך לפטור אותה מייבום.                                   

בעל הסוגיה מצא אסמכתא להסברו של רב בדברי שמואל כשבא מעשה לפניו.                                                  

יהודי מפרס שלא היו לו בנים עמד למות, והוא ביקש מהנוכחים סביבו לתת גט לאשתו כדי  שלא תזדקק לייבום בידי אחיו. להמשך 'ולמה. בגין ההוא אחוך עליבא. כד דמך אתא עובדא קומי שמואל...'.[4]  לפי פיסוק זה מובן כי שאלת הסובבים היא אם הוא רוצה למסור לה גט כדי שלא תתייבם לאחיו העלוב. שתיקתו כנראה, מעידה על הסכמתו לדבריהם. וכאשר מת הובא המקרה לפני שמואל.

המקרה הובא לפני שמואל שקבע כי מאחר שהיה בידי האיש לגרש את אשתו ובכך למנוע ממנה ייבום על ידי 'האח העלוב' יש להאמין לו שאין לו בנים. כאמור, פסיקת שמואל מהווה אסמכתא לדברי רב.

בעל הסוגיה הביא דיעה שונה של רבי יוחנן שקבע כי האדם אינו נאמן, וכאשר בא עולא לבבל הוא הסביר את דעתו של רבי יוחנן בעובדה כי גירושי האישה עלולים למנוע ממנה אפשרות להינשא לכהן לאחר פטירת בעלה.

הייבום הינו נושא רגיש בהלכה היהודית ולא בכדי מנעו חכמים קיומה של מצוות ייבום וכפו את החליצה. בין הסיבות לקביעתם של חכמים ניתן למנות את האפשרות המובאת באגדה בה האח הינו אדם חסר מזל ובנישואי האישה לו מצבה הכלכלי והאישי יורע.

רגישותם של חכמים המשתקפת מהאגדה למצב האלמנה מצדיקה את הכללת האירוע במסגרת אגדות מסכת קידושין.

---