header2

דרכי סוחרים בנושא כספים – אגדה ג

פ"ג ה"ד דף סד ע"א עמ' 1172

מקור

תרגום

חד בר נש הוה חייב לחבריה מאה דינרין בקרטיס.

אדם אחד היה חייב לחברו מאה דינרין במסמך[1] (שטר חוב)

שלח חמשין גבי שליחא.

שלח חמישים עם שליח

אמ' ליה.

אמר (הלווה) לו (לשליח)

אין לא (י)[יה]ב לך קרטיסה לא תתן ליה כלום.

אם לא יתן לך (המלווה) את שטר החוב לא תתן לו כלום.

אתא עובדא קומי ר' אימי.

בא המעשה לפני רבי אימי

אמ'.

אמר

איזיל הב ואנן ידעין.

לך תן (לשליח את השטר) ואנו יודעים

הגע עצמך {דמר}<דדמךג2> ר' אימי

הגע עצמך (תן דעתך) שמת רבי אימי

עושין לו מודע בית דין.

עושין (למלווה) מודעה של בית דין

עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו.

סוגה

אנקדוטה.

עיון קצר באגדה

אגדה זו בדומה לקודמותיה עוסקת בדרכי מסחר ובבעלי חוב.

מסופר שאדם לווה מחברו מאה דינרים ונכתב ביניהם שטר חוב. הלווה רצה להשיב חמישים דינרים מחובו, הוא נתן אותם בידי שליח והתנה עימו כי הכסף יושב למלווה רק לאחר שיפקיד בידיו את שטר החוב להלוואה.

התנאי שאותו הציב הלווה בפני השליח בעייתי; מחד גיסא אם יוותר שטר החוב בידי המלווה, יהיה בידו לטעון כי הלווה לא השיב לו את כל כספו. מאידך גיסא אם יינתן שטר החוב ללווה, תהיה לו האפשרות לטעון כי השלים את כל חובו למלווה.                                                                            

המקרה הובא לפני רב אימי שפסק כי על הלווה לתת את השטר לשליח, והוא רב אימי ובית דינו ישמשו עדים לשארית חוב שנותרה.                                                                                                

בסוגיה נשאל על קביעת רב אימי: 'הגע עצמך דדמך רבי אימי', משמע כי יש לתת את הדעת בעת פסיקת ההלכה למציאות שבה רבי אימי יצות, בית דינו לא יהיה קיים, ובמקרה שכזה לא תהיה עדות ליתרת החוב. לפתרון הבעיה אמר בעל הסוגיה כי יש לעשות 'מודע בית דין', כלומר, בית הדין מניח בידי המלווה הצהרה לפיה הלווה חייב לו חמישים דינר.

יש להניח כי השאלה 'הגע עצמך דדמך רבי אימי' הינה רובד מאוחר לסוגיה, ואפשר כי יש בשאלה זו ביקורת על פסיקתו של רבי אימי לפיה אין להותיר פיסקי דין לזיכרונו של בית דין, אלא לעגן פסיקה כתובה שתישאר גם לאחר שבית הדין לא יהיה קיים.



[1] סוקולוף, ערך 'כרטיס' 'קרטיס', עמ' 269.