|
חגיי איש סברה הוא – אגדה ב פ"ג ה"ב דף סג ע"ד עמ' 1171 |
|
| מקור | תרגום |
| דמר ר' זעירא. | שאמר רבי זעירא |
| באדר קדמייא דמך ר' הילא. | באדר ראשון נפטר רבי הילא |
| באדר תניינא אתא עובדא קומי ר' חנניה חבריהון דרבנין | באדר שני בא מעשה לפני רבי חנינא חברם של חכמים |
| ובעא מיעבד כהדא דר' חגיי . | ורצה (רבי חנינא) לפסוק כמו רבי חגיי |
| אמ' ליה רבי שמואל בר אימי. | אמר לו רבי שמואל בר אימי |
| לא [יאות] הוה ר' הילא אמ' לך. | לא יפה היה רבי הילא אומר לך |
| קבל לחגיי. | קבל (את דברי) חגיי |
| דחגיי אינשא סבורא הוא. | שחגיי איש סברה הוא |
| אמ' ר' חגיי. | אמר רבי חגיי |
| מתנית' מסייעא ליה. | משנה מסייעת לו. |
| "קידשתני. והוא או'. לא קידשתיך. | קידשתני והוא אומר לא קידשתיך |
| הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו". |
הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
האגדה הקודמת עסקה במקרה שבו 'היה מדעתו סימפון ומדעתה קידושין', ועל כך חלקו רבי חנינה שאמר כי התנאי לא התקיים, ולכן אין הקידושין תופסים, ולעומתו רבי חגיי בשם רבי זעירא אמר כי הקידושין תופסים. רבי הילא התערב בעימות בין רבי חנינה לרבי חגיי והציע לרבי חנינה לקבל את דעתו של רבי חגיי, שכן איש סברא הוא.
אגדה זו נפתחת במידע לפיו בחודש אדר ראשון נפטר רבי הילא, ובחודש אדר שני הובא מקרה זהה למקרה שעליו התעמתו רבי חנינה ורבי חגיי, ואשר רבי הילא התערב ודאג להרגעת הרוחות.
המקרה הזהה הובא לפני רבי חנינה חבריהון דרבנן לשם פסיקת הדין, והוא ביקש להורות הלכה כהוראת רבי חגיי – הקידושין תופסים ללא תנאי. הדרך שבה ביקש לפסוק מעידה שקיבל את עמדת רבי הילא כי רבי חגיי הוא 'אינשא סבורא' וחזר בו מעמדתו הראשונה שפסלה את קידושין מחשש לתנאי שלא התקיים בהם.
בדיון התערב רבי שמואל בר אימי, ולפי דבריו על אף שרבי הילא תמך ברבי חגיי ואף טען כי איש סברה הוא, במקרה זה היה אומר לרבי חנינה לא נאות לקיים את פסיקת רבי חגיי, כיוון שרבי חגיי עצמו חזר בו מפסיקתו משום שמשנה מסייעת לעמדתו של רבי חנינה שעליו הוא חלק. האגדה מסתיימת בהבאת המשנה.[1]
ישנו דמיון במבנה אגדה זו וקודמתה; בשתיהן מתערב חכם במהלך הדין. באגדה הקודמת רבי הילא התערב, ניסה לרכך את העימות ואמר לרבי חנינה מדוע עליו לסגת מעמדתו. באגדה זו התערב רבי שמואל בר אימי, אמר דברים שלדעתו היה אומר רבי הילא לרבי חנינה והפתיע באומרו כי רבי חגיי שינה את עמדתו .
אגדה זו כקודמתה משקפת את דרך התנהלותם של חכמים בבית במדרש וביושבם לדין. הם 'נלחמים' על עמדתם, אך יש בהם פתיחות לקבל את עמדת האחר, עוז רוח לסגת מעמדתם אפילו לאחר שהתקבלה, וכמו כן איכפתיות להגיב ולהתערב כשדברים אינם נראים להם.
נוסף על כך האגדה משקפת את הדינמיות, המיפנים והתמורות שחלים בבית המדרש ובבית הדין, ובעקבותיהם שינויים בהלכה. עקב נוכחותם חכמים עקב שמועות ששמעו, ובעיקר בשל פתיחותם לקבל דברי הזולת.
[1]משנה קידושין פ"ג מ"י: '... היא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו...'. הוא מותר בקרובותיה כיוון שמכחיש כי קידש אותה, והיא אסורה בקרוביו כיון שלפי עדותה הינה מקודשת לו. ממשנה זו למד רבי חגיי שהחתן הכחיש את טענת הקידושין וטען כי היה תנאי שלא קויים, לכן הוא מותר לשאת את קרובותיה כדעתו של רבי חנינה.