עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[3] נאמר: 'האומר לחבירו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקידשה לעצמו מקודשת לשני...'. בהקשר לדברי המשנה ציטט בעל הסוגיה ברייתא שבה נטען כי שליח שמעל בתפקידו וקידש לעצמו, קידושיו תופסים, אך מעשהו הוא מעשה רמאות.                                                                             

בעל הברייתא הרחיב וטען כי דין זה רלוונטי גם לגבי דיני ממונות; אם אדם שלח שליח שיבצע עסקה עבורו, והשליח מעל באמון שולחו וקנה את הסחורה לעצמו, הדין הוא כי השליח קנה את המקח, אך נהג מנהג של רמאות.

עניינו של בעל הסוגיה בהרחבת הדין לגבי שליח שמעל בתפקידו גם בדיני ממונות.   

על מנת לבאר את הנפקא מינה מדברי הברייתא '... אלא שנהג מנהג רמיות' הובא מנהגו של רבי זעירא לקלל את אלו שהעלו את מחיר סחורתם בעת שחברם התכוון לבצע עיסקה עמהם. רבי אבון בשם רבי זעירא סבר כי יש לקלל את היוצרים "קרטל" למחיר של סחורתם.  

על אנשים אלו דרשו חכמים את הפסוק 'לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד וְיִרְאַת שַׁדַּי יַעֲזוֹב' (איוב ו' י"ד).  המסר שבפסוק הוא כי המסיר את חסדו מרעהו זהה לאדם הזונח את אמונתו באל.          

ראוי לתת את הדעת כי בעל הסוגיה אינו עוסק ב'שליח' אלא מתמקד בהרחבה המצויה בברייתא 'אף למידת הדין'. בדוגמאות שהביא הוא התמקד בצד הערכי של מעשה האדם, אומנם המעשה אינו חייב בדין, אך הוא מעשה של רמייה, מעשה לא מוסרי.

---