|
קבלת שמועה פ"ב ה"א דף סב ע"ב עמ' 1161 |
|
| מקור | תרגום |
| אמ' ר' אסי. | אמר רבי אסי |
| חד רב נפק מן בית וועדא. | רב אחד יצא מן בית הוועד |
| אמ'. נפק עובדא כר' יוחנן. | אמר יצא המעשה כרבי יוחנן |
| וסמכון עלוי. | וסמכו עליו |
| לא דהוה צורכא מיסמך עלוי | לא היה צורך לסמוך עליו |
| אלא דהוות מן ימא לטיגנא. | אלא שהיה כמו מן ימא לטיגנא[1] |
עדי נוסח
מקבילות
ירושלמי גיטין פ"ו ה"ב
בבלי קידושין מד ע"ב (בשינויים)
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
מצויה מחלוקת בין ריש לקיש לבין רבי יוחנן בעניין קבלת קידושי נערה; ריש לקיש טען שאביה או היא יכולים לקבל את הקידושין, ואילו רבי יוחנן טען כי רק האב יכול לקבל את קידושיה. ההכרעה במחלוקת הובאה בסיפור שלפנינו.
רבי אסי סיפר כי חכם אחד יצא מבית הוועד ואמר: 'נפק עובדא כרבי יוחנן', היינו ההלכה היא כרבי יוחנן שרק האב מקבל את קידושי בתו.
בעל הסוגיה שאל 'וסמכון עלוי', כלומר האם ניתן לסמוך על אותו החכם שאכן הביא שמועה נכונה ומדוייקת. והתשובה היא שאין צורך לבחון את החכם אם בר סמכא הוא במסירת שמועות, כיוון ש'דהוות מן ימא לטיגנא'. הביטוי הוא פתגם המבטא זמן קצר ביותר בעל הערוך[2] מבאר זמן קצר כמו תפיסת הדג מהים וטיגונו המיידי במחבת. אפשרות שנייה היא
מרחק קצר ביותר, לפי פירוש זה ימא וטיגני הם שני מקומות סמוכים מאד זה לזה, ולכן אדם הגר בימא לא ישקר בטיגני הסמוכה כי בשל קרבתם של היישובים השקר יתגלה במהרה.
שתי האפשרויות של הבנת 'מן ימא לטיגני' מסבירות כי אותו החכם יצא לפני זמן קצר ביותר ולכן דבריו שההלכה היא כרבי יוחנן אמינים.
[1]התרגום מובא להלן בעיון הקצר באגדה.
[2]ערוך השלם ד, ערך 'טגן', עמ' יד.