header2

מליץ יושר אחד מטה את הכף לזכות

פ"א ה"ט (ה"י בכ"י ליידן) דף סא ע"ד עמ' 1160

מקור תרגום
אמ' ר' יוחנן. אמר רבי יוחנן
אם שמעת דבר מר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אם שמעת דבר מר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי
נקב אזנך כארפכס הזו ושמע. נקב אזנך כארפכס[1] הזו ושמע
דאמ' ר' יוחנן. דאמר רבי יוחנן
ר' ליעזר בנו שלר' יוסי הגלילי או'. רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר
אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה אפילו תשע מאות ותשעי' ותשעה מלאכי' מלמדין עליו חובה
ומלאך אחד מלמד עליו זכות ומלאך אחד מלמד עליו זכות
הקב'ה מכריעו לכף זכות . הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות
ולא סוף דבר כל אותו המלאך ולא סוף דבר כל אותו המלאך
אלא אפי' תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך
מלמדין עליו חובה מלמדין עליו חובה
וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות
הקב'ה מכריעו לכף זכות. הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות
מה טעם. מה טעם
"אם יש עליו מלאך אחד מאלף אין כת' אם יש עליו מלאך אחד מאלף אין כתיב
אלא "אחד מני אלף". אלא אחד מני אלף
מאלף לצדדין שלאותו מלאך. מאלף לצדדין של אותו מלאך
מה כת' בתריה. מה כתיב בתריה
"ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר".  ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר
"פדעהו". בייסורין. פדעהו בייסורין
"מצאתי כופר". מצא כופר לעצמו. מצאתי כופר מצא כופר לעצמו
הדא דאת אמר בעולם הזה. הזה שאת אומר בעולם הזה
אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן. אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן
רובו עבירות יורש גיהנם. רובו עבירות יורש גיהנם

 

עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 228

 

מקבילות

פסיקתא רבתיי' כי תישא  ד"ה ד"א (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

התנא רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי דרש את הפסוקים 'אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ: יְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר' (איוב ל"ג כ"ג – כ"ד).

רבי יוחנן הביא את את דברי התנא, ובראשית דבריו שיבח אותו ואמר: 'אם שמעת דבר מר' ליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי נקב אזנך כארפכס הזו ושמע'. רבי יוחנן הציע לאדם המקשיב לדברי רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שישים עצמו כארכפסת; כשם שהמשפך הרחב בפתחו העליון דרכו מכניסים את החומר, וצר בפתחו התחתון שממנו יוצא החומר מעט ובאיטיות, כך האדם המקשיב. יקלוט את כל דברי החכם, ישמור אותם בזכרונו ולא ייתן להם להעלם ממנו.

במדרש שדרש רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי שלושה חלקים:

בחלקו הראשון הוא חזר על שדרש רבי עקיבא: "אפילו אם תשעה מאות תשעים ותשעה מלאכים מלמדים עליו חובה, ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הוא לא יורשע בעולם, האל יחון את האדם בשל המלצת המלאך". בשל חמלת האל גוברת מידת הרחמים על מידת הדין.

בחלקו השני של המדרש, מרחיב רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי את עמדתו ואומר, כי אפילו המלאך הבודד אינו שלם לחלוטין בדברי הזכות על האדם, רק 'צד אחד' בו, רק מזווית ראייה מצומצמת הוא מלמד זכות על האדם, גם במקרה זה חמלת האל תגבר ומידת הרחמים תגבר על מידת הדין.

במדרש הרחוק מפשוטו של מקרא נשען החכם על חלק הפסוק '... מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף ...',  לא כתוב אחד מאלף אלא אחד מִנִּי אלף, כלומר, רק חלק מהאחד לימד על האדם זכות.

הדרשן שאל רטורית 'מה כתיב בתריה', ובתשובתו התבסס על הפסוק העוקב 'יְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר'. בזכות אותו חלק מועט בעמדת המלאך שלימד על האדם זכות האל אמר 'פְּדָעֵהוּ', והדרשן אמר: פדה אותו בייסורים. גם האדם עליו שהמלאך דביר בזכותו אומר" 'מָצָאתִי כֹפֶר', כלומר, ככופר על כך שנפדה הוא משלם בייסורים.[2]

בחלקו השלישי של המדרש סייג הדרשן את דבריו רק לגבי העולם הזה. בעולם הבא הכול נידון על פי מעשיו של האדם, על פי זכויותיו ועבירותיו. אפשר כי האל נוקט בעולם הזה מידת הרחמים כדי לעודד את האדם להיטיב דרכו.

כאמור, רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי הרחיב את מדרשו של רבי עקיבא; בעוד רבי עקיבא דרש כי האדם עליו מלאך אחד לימד עליו זכות האל יחמול עליו, הרי שבמדרש של רבי ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי האדם שהמלאך לימד עליו זכות ניצל, אך משלם על עבירותיו בעולם הזה בייסורים.



[1] ארכפס הוא משפך, רחב מלמעלה וצר מלמטה.  ראה פירוש חנוך אלבק למשנה כלים פי"ד מ"ח ופירושו לבראשית רבה (מהד' תיאודור אלבק) פרשה ד' סימן ד' עמ' 27. הוא מסביר כי בחלק הרחב של המשפך הכניסו חומר כמו גרעיני חיטה, החלק התחתון היה צר, הייתה לו פייה ודרכה נכנס החומר למקום הנדרש. לפי הפני משה וקורבן העדה על הדף מדובר בריחיים, דרך המשפך עברו הגרעינים לריחיים.

[2] פידיון וכופר הן מילים נרדפות שמשמען תשלום תמורת החלפת עונש בדבר אחר, וכאן החלפת 'מֵרֶדֶת שָׁחַת', היינו מוות, בייסורים.