עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 228

 

מקבילות

קהלת רבה א  (מקבילה חלקית ובשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מדרש

עיון קצר באגדה

בעל הסוגיה הביא דרשה נוספת בנושא אדם 'מחוצה'';[1] ולדבריו, אם קיים אדם זה מצווה אחת או חטא יחיד, הרי שאלו יטו את הכף לזכות או לחובה.

רבי עקיבא דרש את הפסוק  'לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק ...' (ישעיהו הי"ד). במדרשו התעכב על הביטוי 'לִבְלִי חֹק' והדגיש שהוא כתוב בלשון יחיד ולא בלשון רבים 'לבלי חוקים'. באופן זה הוא ביסס את הדיעה כי במצב של שוויון בין הזכויות והעבירות, אי קיום חוק אחד, מצווה אחת, כף המאזניים תִּטֶּה לחובתו של האדם, והוא ירד לַשְּׁאוֹל.[2] הדרשן מתבסס על התיאור הציורי 'וּפָעֲרָה פִיהָ', כביכול האדם ייבלע שם.

המונח 'הדא דאת אמר' אחרי המדרש מבהיר כי בעל האגדה הוא שסייג את דברי רבי עקיבא ואמר שמצווה אחת או עבירה אחת יכולים להטות את הכף לזכות האדם או לחובתו אך ורק כשמדובר בעולם הבא. בעולם הזה המצב שונה.

לדעתו, אפילו אם תשעה מאות תשעים ותשעה מלאכים[3] מלמדים עליו חובה, ומלאך אחד מלמד עליו זכות, הוא לא יורשע בעולם, האל יחון את האדם בשל המלצת המלאך. מובן אחד ל'מלאך' הוא שליח, ובמובן זה ה'שליחים' הם המצוות שאדם קיים. מובן אחר למלאך הוא שָׂרָף, 'שליח האל', ואפשר כי הדרשן בחר במילה זו בשל הפסוק 'אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ' (איוב ל"ג כ"ג)[4] הפסוק מאשש את עמדת הדרשן כי די במלאך אחד מני אלף שילמד זכות על האדם, ולעניין קבלת האל את המלצת המלאך מצטט בעל האגדה את הפסוק העוקב 'יְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר', היינו האל יחון את האדם, יפדה מירידה לבור שחת.

ההשקפה המבדילה בין העולם הזה לעולם הבא היא חידוש, ולפיה כדאי לאדם לדאוג לעולם הבא, אך ראוי שלא יתייאש בעולם הזה, האל הרחום יעמוד לימינו.

---