עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 228

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מדרש

 

עיון קצר באגדה

באחת האגדות הקודמות[1] נאמר כי הימנעות מעשיית עבירה כמוה כעשיית מצווה. בעל הסוגיה שילב שני מדרשים שעניינם דומה.[2]

רבי מנא דרש את הפסוק 'אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהֹוָה' (תהלים קי"ט א'); הביטוי 'תְמִימֵי דָרֶךְ' שקול ל'הֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהֹוָה', משמע כפילות מיותרת, לכן הוא דרש את 'תְמִימֵי דָרֶךְ' כאלה שאינם חוטאים, אינם עוברים עבירות, והם כ'הֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהֹוָה', כלומר, כמקיימים מצוות. בחירתם הערכית ללכת בדרך הטוב היא בדרגה זהה לאלה אשר עושים כך כשומרי תורת האל.[3]

רבי אבון דרש את הפסוק 'אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ' (תהלים קי"ט ג'); הוא העלה לדרגת שומרי תורת האל את אלה שבחרו בחירה אישית מוסרית לא לעשות עוול לאחרים, ומכאן שהימנעות מעשיית רע שקולה לעשיית הטוב, לעשיית מצווה.

המסקנה שהציגו הדורשים זהה: 'כבדרכיו הלכו', אך הצגת שני המדרשים היא במבנה הירארכי עולה. במדרש הראשון מוצגים אנשים כ'תְמִימֵי דָרֶךְ', ואילו בשני מדובר בעליית מדרגה, בבחירה מודעת של האנשים, הם 'לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה'.

---