עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

כעין סוגיה

 

עיון קצר באגדה

האגדה מוסבת על המשנה[1] "העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ...". לפי המשנה די שאדם יעשה מצוה אחת ויקבל גמול טוב, ייטב לו בחייו, יאריכו את ימיו וינחל את הארץ, היינו ינחל גן עדן. [2]  ומנגד אם לא יקיים מצוה אחת לא יזכה בכל אלו, וזאת אפילו לא עבר עבירה.[3]

בעל הסוגיה הקשה על משנה זו ממשנה אחרת[4] "... הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה...". לפי משנה זו די שאדם לא יעבור כל עבירה, ואז יקבל שכר כביכול עשה מצווה, לכן תמה בעל הסוגיה ושאל 'ואת אמרת אכן'. במשנה אחת די לקיים מצווה אחת ואילו באחרת ניתן להסתפק 'בשב ואל תעשה', היינו, אם אדם לא יקיים אף לא מצווה אחת, וגם לא יעבור כל עבירה, הוא יזכה בגמול, בעושר, באריכות חיים וינחל את ארץ החיים.  

הסתירה בין שתי המשניות נפתרה באמירה כי במשנה שבקידושין עוסקים בְּמֶחֱצָה, כלומר, מדובר באדם שעוונותיו ומצוותיו שקולים, במי שהוא 'בינוני', ובמקרה זה מצווה אחת או לחילופין עבירה אחת משנים את המאזן ובעקבותיו את הגמול.

בעל האגדה אינו מקבל את דברי המשנה כאן כפשוטם. אלא מציג מציאות אחרת. מציאות בה המצוות והעבירות של האיש מציגות שוויון בין השניים. רק במצב זה תוספת מצווה מעמידה את הזכויות עולות על החובות. מצד שני אם עבירה תתוסף לא יזכה בנאמר באגדה.

---