עדי נוסח

שרידי הירושלמי עמ' 228 (חלקי)

מקבילות

ירושלמי שביעית פ"ו ה"א דף לו ע"ב עמ' 196 – 197

מכילתא דרבי ישמעאל (מהד' הורוביץ) מסכתא דשירה פרשה א עמ' 118 (בשינויים)

מכילתא דרשב"י (מהד אפשטיין – מלמד) בשלח טו א עמ' 72 (בשינויים)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

כעין סוגיה ומדרש

עיון קצר באגדה

בסוגיה דרש רבי יוסי ברבי חנינה את הפסוק 'וֶהֱבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ' (דברים ל' ה) כדי להבהיר שקיום מצוות התלויות בארץ הוא מן התורה גם אחרי שהעם גלה מארצו ושב אליה. באגדה הקודמת הביא רבי חלבו בשם רבי יוחנן מדרש על הסיפא של הפסוק 'מֵאֲבֹתֶיךָ', ואפשר שאגדה זו היא מדרש נוסף של רבי יוחנן, שבעל האגדה קטע את דבריו בהביאו דיעות או הסברים של חכמים שונים על שלושת העמים הנוספים שייכבשו בעתיד בידי ישראל.

נשאלה שאלה סמויה, במה ייטב לעם בעתיד יותר מאשר לאבותיו כפי שנאמר בפסוק: '...וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ' והתשובה היא 'אבותיך אע'פ שנגאלו חזרו ונשתעבדו, אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין'.

בעל האגדה שאל מה הוא המקור המקראי שמלמד על השקפה זו,[1] ובתשובתו נשען על נבואת ירמיהו.[2] הנביא פנה לעם ושאל: 'שַׁאֲלוּ נָא וּרְאוּ אִם יֹלֵד זָכָר...', היינו, אם ראו זכר יולד, שאלה שהתשובה עליה חד משמעית, בוודאות לא ראו. הוודאות מלווה את שאר הפסוקים שמדברים על גאולת העם. הפסוק 'והָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהֹוָה צְבָאוֹת אֶשְׁבֹּר עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק וְלֹא  יַעַבְדוּ בוֹ עוֹד זָרִים' (פס' ח') מבטא וודאות כי העם שוב לא ישתעבד לזרים.

בעל האגדה שילב בין דברי משה לעם ובין דברי הנביא ירמיהו מתוך ההשקפה על אחידות המקרא, דברי משה ודברי ירמיהו חד הם למרות מאות השנים המבדילות ביניהם.