איסור קרחה בנשים – אגדה ב פ"א ה"ז דף סא ע"ג עמ' 1158 |
|
מקור | תרגום |
רב מפקד לאילין דבי רב אתי | רב הורה[1] לאילו מבית רב אתי |
רב המנונא מפקד לחברייא. | רב המנונא הורה על תלמידי הישיבה |
פקדון לנשיכון | הורו לנשותיכם |
כד הוויין קיימין על מיתיא | כאשר הן עומדות על מתיהם |
דלא ליהויין מתלשן בשעריהון | שלא יהיו תולשות שערותיהן |
שלא יבואו לידי קרחה. | שלא יבואו לידי קרחה. |
עדי נוסח
שרידי הירושלמי עמ' 226 (חלקי)
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
אנקדוטה
עיון קצר באגדה
באגדה הקודמת הובאה מחלוקתם של אסי ורבי לעזר האם איסור קרחה חל על נשים. בעוד שאסי סבר כי נשים פטורות מאיסור קרחה, קבע רבי לעזר כי 'נשים חייבות בקרחה'.
באגדה שלפנינו מובאת הוראתם של רב המורה לבני בית מדרשו של רב איתי וכן של רב המנונא המורה לתלמידי בית מדרשו להורות לנשותיהן לא לתלוש שערן שלא תבואנה לידי קרחה,[2]כשהן עומדות על המת, היינו, כשהן מקוננות עליו ומטפחות בידיהן על גופן ופניהן לאות אבל מרגע מותו ועד קבורתו.[3]
מכאן שרב ורב המנונא תמכו הלכה למעשה בקביעתו של רבי לעזר המחייב נשים באיסור קרחה. הטעם הערכי מוסרי המבסס את קביעתם של רב ורב המנונא הוא כי 'אחד אנשים ואחד נשים', היינו הן האנשים הן הנשים מצווים על איסור הקרחה ככתוב: 'כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַיהוָה אֱלֹהֶ֑יךָ ...' (דברים י"ד ב').
[1] סוקולוף, ערך 'פקד', עמ' 442.
[2] ראו הסברו של בעל קורבן העדה וכן אצל בעל הפני משה.
[3] ראו משנה מועד קטן פ"ג מ"ט.