עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי שבת פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 368

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה, מדרש.

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת נדרש הפסוק 'יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב...' (דברים ד' י'). בעל האגדה הביא הבנה נוספת הנדרשת מפסוק זה.

לדעת  רבי יוחנן יש לשלשל את מקור השמועה עד למשה ששמעה כאשר עמד 'לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב'֒. רבי יוחנן לא נימק את הסיבה לכך, לכן ניתן להניח שאמר כן מתוך כבוד לכל מעבירי השמועה, ואולי כדי לתת לה תוקף משום שנאמרה בחורב. עם זאת רבי יוחנן היה מודע לקושי באמירת שלשלת החכמים שהעבירו את השמועה מהאחרון ועד משה רבנו,

לכן אמר: 'ואם לאו', כלומר אם אינך יודע את שלשלת המוסרים או שמא אמירתם תתארך מאוד, כי אז 'תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון'. אפשר שהכוונה היא כי יש למסור את הראשון שידוע בשלשלת המסירה או את האחרון, ואולי הכוונה היא למסור את הראשון ואת האחרון ולדלג על המוסרים האמצעיים.[3] בעל ידיד נפש פירש: 'אמור בשם רב שאתה יודע שקיבל מרבו, בין אם הוא עכשיו בין אם הוא מדורות קודמים יאמר משמו אף על פי שמדלג על הדורות האמצעיים...'.                                                                                                     

בעל האגדה הביא את דברי רב גידל שעמד חשיבות אמירת שמועה בשם אומרה. לדעתו, כל האומר שמועה בשם אומרה רואה עצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו. את דבריו עיגן בדרישת הפסוק'אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ...' (תהילים ל"ט ז'), כלומר אומר השמועה יתנהג כאילו דמותו של בעל השמועה עומדת לפניו, ולפיכך ידייק באמירת השמועה.[4]                                                                                                                                                 

 

---