מצות האב על הבן – אגדה ג פ"א ה"ז דף סא ע"א עמ' 1155
מקור	תרגום
תמן תנינן.	שם שנינו
"אם התחילו אי()[ן] מפסיקין"	אם התחילו אין מפסיקין
התחלת המרחץ אי- זו היא.	התחלת המרחץ אי- זו היא
ר' זריקן בשם ר' חנינה.	רבי זריקן בשם רבי חנינה
משיתיר איזורו.	משיתיר איזורו (חגורתו)
רב אמ'.	רב אמר
משיתיר מנעלו.	משיתיר מנעלו
ר' יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה דבר בריה בכל ערובת שובתא.	רבי יהושע בן לוי היה נוהג[1] לשמוע או ללמוד[2] פרשת (שמע) עם בן בנו בכל ערב שבת
חד זמן אינשי ועל מיסחי בההין דימוסין דטיבריא.	פעם אחת שכח ונכנס לרחוץ בההן מרחצאות של טבריה
והוה מיסתמיך על כתפיה דר' חייה בר בא.	והיה נסמך על כתפו של רבי חייא בר בא
אנחר ונפק ליה מן דימוסא.	נזכר ויצא לו מהמרחץ
<< >>אמ'.   !כ!ך הוה.	אמר[3] כך היה
ר' לעזר בר יוסי אמ'. שליח מ!טי! .[4]	רבי לעזר בר יוסי אמר מופשט מבגדים היה[5]
אמ' ליה ר' חייה בר בא.	אמר לו רבי חייה בר בא
לא כן אלפן ר'.	לא כל לימדנו רבינו
"אם התחילו אין מפסיקין"	אם התחילו אין מפסיקין
אמר ליה.   חייה בני.	אמר לו חייא בני
וקלה היא בעיניך.	וקלה היא בעיניך
שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני.	שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני
מאי טע'.	מה הטעם
והודעתם לבניך ולבני בניך" וגו'	והודעתם לבניך ולבני בניך וגו'
"יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב".	יום אשר עמדת לפני י'י אלהיך בחורב
כיום "אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב".	כיום אשר עמדת לפני י'י אלהיך בחורב

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי שבת פ"א ה"ב דף ג ע"א עמ' 367

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

סיפור, מדרש

 

עיון קצר באגדה

בפתיחת משנה[6] נאמר: 'כל מצוות האב על הבן האנשים חייבין והנשים פטורות...'.[7] אחת המצוות המוטלות על האב היא 'ללמדו תורה', שנאמר: 'וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם...' (דברים י"א י"ט). בעל הסוגיה הביא אגדה זו שממנה משתמע כי החובה ללמד תורה הורחבה, והיא מוטלת גם על הסב.

האגדה מתבססת על הלכה המופיעה במשנה שבת:[8] 'לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ואם התחילו אין מפסיקים".[9] עניינינו בסייג המצוי במשנה 'ואם התחיל אין מפסיקים..., שממנו משתמע כי אדם שישב לפני הספר או נכנס למרחץ סמוך למנחה ישלים תספורתו או את רחיצתו על אף החשש שיחמיץ את זמן התפילה.

מסופר שרבי יהושע בן לוי נהג לשמוע את פרשת השבוע מנכדו, ואפשר שכוונת הכתוב שלמד איתו את פרשת שמע.[10] ערב שבת אחד נכנס לבית המרחץ ערב שבת ונזכר כי שכח את מנהגו לעסוק בתורה עם נכדו. לפי מסורת אחת יצא מיד מהמרחץ, ולפי מסורת אחרת שמסר רבי לעזר בר יוסי, כבר פשט רבי יהושע בן לוי את בגדיו. רבי חייא ששהה איתו בבית המרחץ ניסה להניעו ממעשהו בצטטו את הסייג להלכה 'אם התחיל אין מפסיקין'.

תשובתו של רבי יהושע בן לוי מעמידה פן ערכי בלימוד של סב עם נכדו; לדעתו, 'כל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני'. הוא סמך דעתו על מדרש הפסוקים:    '... וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב...' (דברים ד' ט' – י'). מסמיכות הפסוקים נלמד כי המלמד את בן בנו כאילו עמד לפני האל בחורב, בהר סיני.

---

[1] סוקולוף, ערך 'יליף', עמ' 241.

[2] סוקולוף, ערך 'ילף', עמ' 241.

[3] בתלמוד ונציה מובא כי האומר הוא רבי דרוסי.

[4] בתלמוד ונציה מובא 'שלחח מנוי הוה'.

[5] התרגום הינו לדרך הסברם של המפרשים על הדף.

[6] קידושין פ"א מ"ז.

[7] על מכלול מצוות האב על הבן ראו תוספתא (מהד' ליברמן) קידושין פ"א הי"א עמ' 279.

[8] משנה שבת פ"א מ"ב.

[9] סביר כי ההלכה תוקנה כדי שאדם לא יחמיץ את זמנה של תפילת המנחה.                                                

[10] לשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי קריאת שמע הריהי בבחינת לימוד התורה. ראו בבלי מנחות צט ע"ב: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי אפילו לא קרא אדם אלא קרית שמע שחרית וערבית קיים לא ימוש'.