עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

בבלי סנהדרין מח ע"ב (בשינויים)

מדרש תנחומא (מהד' בובר) פרשת מסעי (ט)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו.

סוגה

סיפור המרחיב את הסיפור המקראי ומדרש

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת נלמד כי חטאו של האב גורם לבן ללקות בחמישה תחומים. חמשת התחומים בהם לוקה הבן נלמדים מדברי דוד ליואב לאחר שהרג את אבנר: 'וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהֹוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר: יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם' (שמואל ב ג' כ"ח – כ"ט). הרקע לאגדה בסעיף של צוואת דוד לשלמה, לפיו כתגמול על כך שיואב הרג את אבנר ועמשא, כן יעשה בנו שלמה ליואב: 'וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל' (מלכים א ב' ו'). לצורך השלמת הרקע לאגדה מן הראוי להוסיף כי יואב בן צרויה מיוחס למשפחתו של דוד.[2]                                                                                      

באגדה מסופר כי כאשר בא שלמה להרוג את יואב טען יואב כנגדו, כי העונש שניתן לו הוא עונש כפול; דוד הענישו בקללה שלא ייכרת מביתו זב ומצורע וכו', קללה עליו ועל משפחתו, ושלמה רוצה להענישו בהוצאתו להורג על אותו המעשה. יואב מבקש לבטל עונש אחד ופונה לשלמה שיקבל על עצמו את הקללות שדוד קיללו, ולאחר מכן יהרגנו.

לטענת בעל האגדה הסכים שלמה לבקשתו של יואב וקיבל עליו את הקללות, ובהמשך האגדה מתואר כיצד חמישה מלכים מצאצאי שלמה לקו באותן הקללות. רחבעם לקה בתשישות, עוזיה בכיעור מחמת צרעת, יואב בטיפשות, יאשיהו לקה בחיים קצרים ויהויכין במסכנות – וכל אלו נלמדו מפסוקים שנדרשו שלא כפשוטם.

בקריאת האגדה מתעוררת תמיהה, מדוע הסכים שלמה לבקשת יואב ולקח את קללת אביו על עצמו ועל צאצאיו לעתיד לבוא, ותשובה לכך ניתן רק לשער. אפשר כי האגדה נועדה לתרץ את כישלונם המדיני והדתי של מלכי יהודה ולנעוץ אותו בקללתו של דוד ליואב שאותה קיבל שלמה המלך עליו ועל משפחתו. ואפשר כי האגדה משקפת את התלבטותם של חכמים בדילמה: האם ראוי לו למנהיג לבחור את הרצוי לו בזמנו, אפילו בחירתו היא על חשבונם של הדורות הבאים או שמא להפך, לדאוג לדורות הבאים על חשבון דורו.

[1] התרגום הינו על פי הפני משה 'מלשון בריוני פריצים ועזי נפש ובעלי כח הרבה'; בעל קורבן העדה מבאר 'בעלי תאווה'; בעל עלי תמר מבאר 'ברוניות קשים פירושו גברים רווקים'.

[2] לפי המסורת צרויה הינה אחותו של המלך דוד; ראו מצודת דוד שמואל ב פרק יז: נחש - ארז"ל הוא ישי ונקרא נחש על שמת בעטיו של נחש ומבלי עון (וייתכן לומר שנולדה מאשת ישי מבעלה הראשון ושמו נחש, ולזה אמר אחות צרויה ולא אמר אחות דוד, כי צרויה היתה אחותה גם מן האב וכאשר אמרנו בש"א ט"ז).