header2

הדדיות בין האב והבן – אגדה א

פ"א ה"ז דף סא ע"א עמ' 1155

מקור תרגום
תמן [תנינן]. שם שנינו
"האב זכה לבן האב זכה לבן
בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים". בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים
(בנא)[בנ]וי מניין בנוי מניין
"ייראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם". ייראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם
בכח. בכח
"גיבור בארץ יהיה זרעו" וגו'. גיבור בארץ יהיה זרעו
בעושר. בעושר
"נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם". נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם
בחכמה. בחכמה
"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם". ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם
בשנים. בשנים
"למען ירבו ימיכם וימי בניכם". למען ירבו ימיכם וימי בניכם
וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים
כך הוא חייב לו בחמשה דברים. כך הוא חייב לו בחמשה דברים.
[ואילו הן ואילו הן
מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג]. מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג
הדא הוא דכת' זה הוא שכתוב
"יחולו על ראש יואב" יחולו על ראש יואב
זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר !לב! ". זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם
"זב" תשיש. זב חלש כח[1]
"ומצורע" עזיב. ומצורע מכוער (מחמת הצרעת)[2]
"ומחזיק בפלך" בוריי. ומחזיק בפלך שוטה[3]
"נופל בחרב" קצר ימים. נופל בחרב קצר ימים
"וחסר לחם" מסכן. וחסר לחם מסכן (עני)

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

האגדות הקודמות עסקו בחובות האב כלפי בנו, ואילו אגדה זו עוסקת בהדדיות הקיימת בין אב לבנו. שלושה חלקים באגדה.

חלק א ('תמן תנינן' – 'וימי בניכם')

החלק נפתח בציטוט תחילתה של משנה[4] לפיה זכותו של האב מסייעת לבן בחמישה תחומים '... האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים'. בהמשך סמך בעל האגדה את דברי המשנה על מדרשי פסוקים שאינם פשוטו של מקרא.                                                              

חלק ב ('וכשם שהוא' – 'מנהיג')

בחלק זה מובאת ההדדיות הנדרשת מהבן, כשם שהבן זכה בחמישה דבריםכך הוא חייב לאב בחמישה דברים: 'מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג'.

חסרה סימטריה בין תכונות הבן שבהן זכה בזכות זכויותיו של אביו לבין חובותיו כלפיו. בעוד התכונות שבהן זכה הבן מלוות אותו כל ימיו, חובותיו לאב באות לידי עשייה רק במציאות שבה קיימת בעיה בתפקוד אביו.[5]

חלק ג ('הדא הוא' – 'מסכן')

חלק זה יוצר הקבלה ניגודית בין זכויות האב שמזכות את הבן בחמש תכונות טובות, לעומת חטאי האב שגורמים לבן ללקות באותם חמישה תחומים.

הליקויים שבהם ילקה הבן נלמדים מדברי דוד: 'יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם' (שמואל ב ג'כ"ט). דוד קילל את יואב וכל בית אביו כיוון שיואב הרג את אבנר בן נר, ומשמעות הקללה כי הם ילקו בחולי, בחיים קצרים ובעוני.[6] המדרש לפיו הבן ילקה בחמש לקויות חטאי אביו אינו כפשוטו של מקרא.

להלן טבלה המבהירה את הסימטריה שבנה בעל האגדה בין זכויות הבן לבין הלקויות שלו:
זכויות הבן בגין האב
לקויות הבן בגין האב
נוי
מצורע – מכוער[7]
כח
זב – חלש כח
עושר
וחסר לחם – עני
חכמה
ומחזיק בפלך – שוטה
שנים
נופל בחרב – קצר ימים

 

 

 

 

 

 

 

[1]ראו קורבן העדה על הדף.

[2]ראה הפני משה על הדף.

[3]ראה הפני משה על הדף.

[4]משנה עדויות פ"ב מ"ט.

[5]חלק זה מובא בכ"י ליידן בסוגריים מרובעים ובגופנים קטנים כסימן לכך שזו תוספת של מגיה ראשון, לכן ניתן להניח שהוא נוסף לאגדה מאוחר. חיזוק לאפשרות זו ניתן למצוא בהיעדר סימטריה תכנית וצורנית בין החלק הראשון לשני, בכך שחלק זה חוצץ בין הסימטריה הבולטת שקיימת בין החלק הראשון והחלק השלישי.

[6]'זב' – חולה בזיבה ו'מצורע' – בצרעת, 'מחזיק בפלך' – מחזיק קב בידו לצורך הליכה או שעוסק במלאכת נשים, טוויה, 'נופל בחרב' – ימיו יהיו קצרים כיוון שיפול בקרב ו'חסר לחם' – עני (יהודה קיל, פירוש לספר שמואל ב, עמ' שמא – שמב).

[7]מחמת הצרעת.