עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

כעין סוגיה

 

דיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בדרכי קניית עבד עברי ושחרורו; עבד עברי שאמר לאדונו:'...לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ (דברים ט"ו ט"ז) ונימק דבריו בכך שאוהב הוא את אדונו וביתו, על האדון לרצוע את אוזנו כפי שנאמר: 'וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם'. (שם פס' י"ז). עבד זה מכונה 'עבד נרצע'. בתורה מתואר הליך קניית עבד עולם 'וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם' (שמות כ"א ו').

בעל האגדה בנה דבריו במבנה של סוגיה:

שאלה – האם הדלת שאליה האדון מגיש את עבדו, יכולה להיות מוטלת על הקרקע?

תשובה – על הדלת לעמוד ולא להיות מוטלת על הקרקע. התשובה נשענת על הנזכר בהמשך הפסוק 'וְהִגִּישׁוֹ ... אֶל הַמְּזוּזָה'. משקוף הדלת, היינו המזוזה, עומד, מכאן מובן שגם על הדלת לעמוד.

שאלה נוספת שלא נשאלה, אך היא מובנת משתי התשובות שניתנו עליה – מדוע אל הדלת?

תשובה א – 'גנאי לו וגנאי למשפחתו'; לדעת המשיב העבד מוגש אל הדלת כדי שרציעת אוזנו תהיה בפרהסיה, תתפרסם ברבים ותהיה 'גנאי לו' כי החליט להשתעבד לעולם, ו'גנאי למשפחתו' כי לא פדתה אותו.[2]

תשובה ב – 'שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחרות'; התשובה הובאה בשם רבי אליעזר בן יעקב שלדבריו יציאת בני ישראל מעבדות לחירות החלה ביום בו משחו את המזוזות בדם.[3] מכאן שרציעת האוזן אל משקוף הדלת אולי תביא את האדם שבחר להיות עבד לחרטה, והוא יחזור בו מהחלטתו, ואם לאו, הדלת תשמש מעין תוכחה לאדם שבחר להיות עבד.[4]

---