עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) יבמות פ"א הי"ג עמ' 4 (מקבילה חלקית)

ירושלמי ברכות פ"א ה"ד דף ג ע"ב עמ' 8

ירושלמי יבמות פ"א ה"ו דף ג ע"ב עמ' 835

ירושלמי סוטה פ"ג ה"ד דף יט ע"א עמ' 920 (מקבילה חלקית)

בבלי עירובין ו ע"ב (מקבילה חלקית ובשינויים)

בבלי חולין מג ע"ב – מד ע"א (מקבילה חלקית ובשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

דיון קצר באגדה

באגדה שני חלקים שניתן להניח כי נאמרו בתקופות שונות; בחלק הראשון מובא נוהגם של אנשים ביחס להקלות בית שמאי ובית הלל ולחומרותיהם, ובחלק השני מסופר על קביעת הנוהג המחייב.

חלק ראשון (מ'כהדא דתני' ועד וכחומריהן)

-          הבוחר לנהוג בחייו לפי חומרות שני הבתים, ודאי סבור כי התנהגותו המחמירה משובחת. אולם בעל האגדה אינו סבור כמוהו ודורש עליו שלא כפשוטו את הפסוק '...וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ...' (קהלת ב' י"ד). לדבריו, אין הוא אלא כסיל, והחלטתו דומה לאדם הולך בחושך ואינו יודע את דרכו, כיוון שאין כאן חומרה על חומרה, אלא סתירה בין השניים.[1]

-          הבוחר לנהוג בחייו לפי ההקלות של שני הבתים, אינו אלא רשע.

לפי בעל האגדה, הדרך הראויה היא לבחור באחד הבתים ולנהוג כפי שהוחלט באותו הבית

הן בחומרות הן בהקלות.

חלק שני (מ'הדא דתימר' ועד 'חייב מיתה')

על הברייתא שהובאה בחלק הראשון מוסיף בעל האגדה הסבר; כל שנאמר לעיל, שיש לבחור באחד הבתים ולנהוג לפי חומרותיו והקלותיו, נכון עד שיצאה בת קול ואמרה: 'הל' כדברי בית הלל. וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה'.[2]

האזהרה בדבר עונש על כל מי שלא יקיים את הלכת בית הלל משקפת את המאבק בין הבתים ואת רצונם של החכמים לכפות את שיטת בית הלל.

 

---