header2

בית הלל ובית שמאי נוהגין באמת ובשלום זה עם זה

פ"א ה"א דף נח ע"ד עמ' 1139

מקור תרגום
אע'פ שנחלקו בית שמי ובית הלל[1] אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל
בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר. בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר
לא נמנעו בית שמי לישא נשים מבית הלל לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל
ולא בית הלל מבית שמאי ולא בית הלל מבית שמאי
אלא נוהגין באמת ובשלום. אלא נוהגין באמת ובשלום
שנ' "והאמת והשלום אהבו". שנ' והאמת והשלום אהבו

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) יבמות פ"א ה"י עמ' 3

ירושלמי יבמות פ"א ה"ו דף ג ע"ב עמ' 835

בבלי יבמות יד ע"ב (בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה ומדרש

 

דיון קצר באגדה

במשנה[2] הובאה מחלוקת בין בית שמאי ובין בית הלל בדבר סכום הכסף שבו מקדש האיש את האישה '...בית שמאי אומרים בדינר ובשווה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה...'. הסוגיה דנה בהיבטים שונים של המחלוקת ובסיומו של הדיון הובאה אגדה זו.

בעל האגדה מנה שש מחלוקות בין בית שמאי ובית הלל שעניינם בהלכות אישות. [3] פועל יוצא ממחלוקות אילו הינו חשש לממזרות או לנישואים ל"אשת איש" לעמדת בית שמאי אם אדם נהג כבית הלל וכן להיפך. המשתמע ממחלוקות אלו פירוד בעם, שכן לא ייתכנו נישואין בין בית שמאי לבית הלל. אולם על אף חשש זה מסר בעל האגדה: 'לא נמנעו בית שמי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמי', שכן נהגו ביניהם באמת ובשלום.

הבסיס להתנהגותם נלמד מפסוק שנדרש שלא כפשוטו '... וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ' (זכריה ח' י"ט). הנחת הדרשן הינה כי 'האמת' ו'השלום' נוגדים זה את זה, אך בבחירה שבין אמת לשלום מבקש הדרשן כי את הַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.



[1]תלמידי הלל ושמאי. הלל ושמאי הזוג החמישי. אחד היה נשיא והאחר אב בית דין.  התלמידים התפצלו לשני מחנות. כול מחנה דבק בתורת רבו.

[2]משנה קידושין פ"א מ"א

[*] האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשוה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשוה פרוטה

[3]נושאי המחלוקות:

מחלוקת א 'בצרות' – אדם נשוי שמת ללא בנים, על אחיו לייבם את אשתו. אם היו למת כמה נשים, רק אחת מהן תתייבם, וצרותיה מותרות להינשא לאחר. אם אחת מהנשים אסורה על האח מחמת ערווה, היא וכל צרותיה פטורות מן הייבום ומותרות להינשא. בית שמאי טוענים כי הצרות חייבות בייבום.

מחלוקת ב 'באחיות' – המחלוקת מתוארת במשנה יבמות פ"ג מ"א: 'ארבעה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואם קדמו וכנסו יוציאו רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו'. 

מחלוקת ג 'בגט ישן' – המחלוקת מתוארת במשנה גיטין פ"ח מ"ד: 'בית שמאי אומרים פוטר אדם אשתו בגט ישן ובית הלל אוסרין ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמהד' צוה אחר שכתבו לה'.   

מחלוקת ד 'בספק אשת איש' – קטנה יתומה שקידשוה אחיה ואימה יכולה למאן בקידושיה, והם פוקעים למפרע. בנושא זה ישנה מחלוקת אם המיאון נעשה בהיותה ארוסה או מקודשת, האם יכולה למאן ליבם כשמתאלמנת בלא בנים, האם יכולה למאן שלא בפני הבעל וחוץ לבית דין, וכמו כן האם יכולה למאן יותר מפעם אחת בחייה. ראו משנה יבמות פי"ג מ"א וכן רש"י על בבלי יבמות יד ע"ב.

מחלוקת ה 'ובמקדש בשוה פרוטה' – לדעת בית הלל מקדש איש את האישה בפרוטה ובשוה פרוטה, ואילו לדעת בית שמאי בדינר. ראו משנתנו.

מחלוקת ו 'והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי' – המחלוקת מתוארת במשנה גיטין פ"חמ"ט: 'המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי בית שמאי אומרים אינה צריכה הימנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה הימנו גט שני מפני שאין לבו גס בה כנסה בגט קרח תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה'.