סימון האגדות בגמרא

פרק א

הלכה א[1]

(דף נח ע"ב) האשה נקנית בשלש דרכים כו' כיני מתנית' או בכסף או בשטר או בביאה ותני ר' חייה כן לא סוף דבר בשלשתן אלא אפי' באחד מהן בכסף מניין כי יקח מגיד שנקנית בכסף בביאה מניין ובעלה מגיד שנקנית בביאה הייתי אומר על ידי זו ועל ידי זו כסף בלא ביאה ביאה בלא כסף מניין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כתיב כי ימצא איש שוכב עם אשה בעולת בעל הגע עצמך אפילו לא קנייה אלא בביאה אמרה תורה הבא אחריו בחנק לא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה ר' אבהו בשם רבי יוחנן לא צריכא שלא מכדרכה אין תימר מכדרכה למה לי בעלה אפילו אחר כיי דתנינן תמן באו עליה שנים הראשון בסקילה והשני בחנק הא למדנו ביאה בלא כסף כסף בלא ביאה מניין ויצאה חנם אין כסף אם אחרת יקח לו מה זו בכסף אף זו בכסף בשטר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר מקיש הויתה ליציאתה מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר אמר רבי אבין ותני חזקיה וכי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ודין הוא מה אם עברייה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שנקנית בכסף יבמה תוכיח שהיא נקנית בביאה ואינ' נקנית בכסף אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף תלמוד לומר כי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה ודין הוא מה אם יבמה שאינה נקנית בכסף נקנית בביאה זו שהיא נקנית בכסף אינו דין שתקנה בביאה עבריה תוכיח שהיא נקנית בכסף ואינה נקנית בביאה אף אתה אל תתמה על זו שאף על פי שהיא נקנית בכסף לא תקנה בביאה ת"ל כי יקח מגיד שהיא נקנית בכסף ובעלה מגיד שהיא נקנית בביאה בשטר מה אם הכסף שאינו מוציא הרי הו' מכניס שטר שהוא מוציא אינו דין שיכניס לא אם אמרת בכסף שהוא מוציא להקדיש ידי פדיונו תאמר בשטר שאינו מוציא להקדש ידי פדיונו נשבר קל וחומר וחזרתה למקרא ליפום כן צרך מימר וכתב לה ספר כריתו' ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר הקיש הוויתה ליציאתה מה יציאתה בשטר אף הוייתה בשטר אמר רבי יודן קל וחומר לבת חורין שתקנה בחזקה ודין הוא מה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בביאה נקנית בחזקה זו שהיא נקנית בביאה אינו דין שתקנה בחזקה ת"ל ובעלה בביאה היא נקנית ואינה נקנית בחזקה קל וחומר בשפחה כנענית שתקנ' בביאה ודין הוא ומה אם בת חורין שאינה נקנית בחזקה נקנית בביאה זו שהיא נקנית בחזקה אינו דין שתקנה בביאה תלמוד לומר והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה וגו' בחזקה היא נקנית ואינה נקנית בביאה הרי למדנו שהאשה נקנית בשלשה דרכים או בכסף או בשטר או בביאה עד כדון בישראל בגוים רבי אבהו בשם רבי אלעזר כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל על הבעולות הן חייבין ואינן חייבין על הארוסות מילתיה דר' אלעזר אמרה והוא שנתכוון לקנותה מילתיה דשמואל אמרה אפילו לא נתכוון לקנותה דמר רבי יונה בשם שמואל זונה עומדת בחלון באו עליה שנים הראשון אינו נהרג והשני נהרג על ידיו וכי נתכוון הראשון לקנותה איש מה תלמוד לומר איש איש אלא להביא את הגוים שבאו על עריות האומות שידונו כדיני האומות ואם באו על עריות(דף נח ע"ג) ישראל שידונו אותם כדיני ישראל אמר רבי לעזר מכולם אין לך אלא ארוסת ישראל בלבד שאם בא על ארוסת ישראל חייב על ארוסת גוים פטור אם בא על ארוסת ישראל חייבין במה הוא מתחייב בדיניהן בדיני ישראל אין תימר בדיני ישראל בשני עדים ובעשרי' ושלשה דיינים זו בהתרייה ובסקילה ואין תימר בדיניהן בעד אחד ובדיין אחד ושלא בהתרייה ובסיף רבי יודה בר פזי מוסף בהונקו מפני עצמו מה טעם כי דם באדם אין תימ' בדיני ישראל ונתגייר חייב אין תימר בדיניהם נתגייר פטור דא"ר חנינה בן נח שקילל את השם נתגייר פטור מפני שנשתנה דינו רבי לעזר בשם רבי חנינה מניין שבני נח מהרהרין מוזהרין על עריות כישראל תלמוד לומר ודבק באשתו ולא באשת חבירו ודבק באשתו ולא בזכור ולא בבהמה רבי שמואל רבי אבהו רבי לעזר בשם רבי חנינה בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה נהרג מה טעם ודבק באשתו והיו לבשר אחד ממקום ששניהן עושין בשר אחד ר' יוסי בעא הערייה בזכור מהו הערייה בבהמה מה היא וכל העריות לא מן הנידה למדו זכור מינה בהמה מינה עד כדון בישראל בגוים אמר רבי מנא לא מינה ודבק באשתו ולא באשת חבירו כל שהוא ודכוותה לא בזכור ולא בבהמה אפילו כל שהוא הרי למדנו גוים אין להן קידושין מהו שיהא להם גירושין רבי יודה בן פזי ורבי חנין בשם רבי חונה רובה דציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה רבי יוחנן דצפרין רבי אחא רבי חיננא בשם רבי שמואל בר נחמן כי שנא שלח וגו' עד את יי' אלהי ישראל בישראל נתתי גירושין לא נתתי גירושין באומות העולם רבי חנניה בשם רבי פינחס כל הפרשה כתיב יי' צבאות וכאן כתיב אלהי ישראל ללמדך שלא ייחד הקדוש ברוך הוא שמו בגירושין אלא בישר' בלבד מילתיה דרבי חייה רבה אמרה גוים אין להן גירושין דתני רבי חייה בן גוי שגירש את אשתו והלכה ונישאת לאחר וגירשה ואחר כך נתגיירו שניהן אני קורא עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ותני כן מעשה בא לפני רבי והכשיר בשטר הדא דתימר בשטר שאינו יפה שוה פרוטה אבל בשטר שהוא יפה שוה פרוטה ככסף הוא תני רבי חייה כן לא סוף דבר בשטר שהוא יפה שוה פרוטה והלא מתקדשת היא האשה בכל דבר שהוא יפה שוה פרוטה אלא אפילו כתבו על החרס או על נייר ונתנו לה הרי זו מקודשת כתבו על דבר שהוא איסור הנאה תני רבי חנין מעשה בא לפני רבי ואמר הרי זו מגורשת רבי אלעזר אמר אינה מגורשת אמר רבי זעירא הויין רבנין פליגין מן דאמר אינה מקודשת אינה מגורשת ומן דמר מקודשת מגורשת חברייה אמרין לחומרין רבי יוסי בעא מהו לחומרין אינה מקודשת מגורשת היינו לחומרין אילו אינה מגורשת מקודשת הינו לחומרין מהו כדון רבנין דקיסרין בשם רבי יעקב בר אחא מאן דאמר מגורשת איסור הנייה מדבריהם ומן דמר אינה מקודשת איסור הנייה מדבר תורה הא באיסור הנייה מדבריהן מקודשת אין תימר כן לית הדא פליגא על רב דרב אמר דברי רבי מאיר המקדש בחמץ משש שעות ולמעלן לא עשה ולא כלום וחמץ משש שעות ולמעלן טב הוא כלום תמן בגופו קידש ברם הכא בתניים שבו קידש מעתה אפילו באיסור הנייה דבר תורה תהא מקודשת מה בינה לשטר שאינו יפה שוה פרוטה תמן אינו ראוי להשלים עליו ברם הכא ראוי הוא להשלים עליו תמן תנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה הטענה בית שמאי אומרים מעה ובית הלל אומרים שתי מעין מחלפה שיטתהון דבית שמאי תמן אינון אמרין כסף דינר וכא אינון אמרין כסף מעה מחלפה שיטתהון דבית הלל תמן אינון אמרין כסף פרוטה וכא אינון אמרין כסף שתי מעין רבי יעקב בר אחא בשם ר' חנינ' בית שמאי למידין מתחילת מכירתה של עברייה מה תחילת מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר בית הלל למידין מסוף גירועיה מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מה טעמא דבית שמאי שנאמר ויצאה חנם אין כסף וכי אין אנו יודעים שאין כסף מה תלמוד לומר אין כסף מיכן שנמכרה בכסף יותר מכסף וכמה יותר מכסף דינר או כסף פרוט' יותר מכסף שתי פרוטו' סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה רבי בון בשם רבי יודה בר פזי שאם ביקשה ליגרע מגרעת במעה בכל שנה ויוצא ותגרע בפרוטה אמר רבי בון הגע עצמך שאם בקש' ליגרע מתחילת השנה הששית תחילת גירועיה בפרוט' וסוף גירועיה בפרוטה אלא תחילת גירועיה במעה וסוף גירועיה בפרוט' אילו לא נשתייר שם אלא שוה פרוטה שמא אינה מגרעתה ויוצאה כשם שסוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה מה טעמא דבית הלל ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה מחלפה שיטתהון דבית הלל כתיב כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות משוה פרוטה מה ת"ל אין כסף מיכן שיש כאן יותר מכסף וכמה הוא יותר מכסף שתי מעין או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטו' סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלי' שני' אף כסף שני' מה מקיימין בית שמאי או כלים כהדא דתני רבי נתן אומר או כלים לרבות כלים הרבה שמואל אמר טענו שני מחטים והודה לו על אחת מהן חייב אמר רבי חיננא והוא שיהו יפות כשתי פרוטו' כדי שתהא הטענה שוה פרוטה וההודיה שוה פרוטה ואתייא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים ברם כב"ה דאינון ילפין כסף(דף נח ע"ד)מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותה מה כסף שתי מעים אף כלים שתי מעים

אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות ובאחיות ובגט ישן ובספק אשת איש ובמקדש בשוה פרוטה והמגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי והאשה מתקדשת בדינר ובשוה דינר לא נמנעו בית שמאי לישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי אלא נוהגין באמת ובשלום שנ' והאמת והשלום אהבו

ממזירות בנתים ואת אמר הכין היך עבידא קידש הראשון בשוה פרוטה והשיני בדינר על דעתהון דבית שמאי מקודש' לשני והוולד ממזר מן הראשון על דעתהון דבית הלל מקודשת לראשון והוולד ממזר מן השיני רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן מודי' בית שמאי ובית הלל לחומרין מעתה בית שמאי ישאו נשים מבית הלל דאינון מודיי לון ובית הלל לא ישאו נשים מבית שמאי דלית אינון מודיי לון רבי יוחנן בשם רבי ינאי אילו ואילו היו עושין בדא תנינן שלחו בית שמאי ופחתוה שבית שמאי אומרים עד שיפחות רובה א"ר יוסי בי רבי בון עד שלא בא מעשה אצל בית הלל היו בית שמאי נוגעין בו משבא מעשה אצל בית הלל לא היו בית שמאי נוגעין בו אמר רבי אבא מרי ויאות מה תנינן טימאו טהרות למפרע לא מיכן ולבא רבי יוסי בי רבי בון אמר איתפלגון רב ושמואל חד אמר אילו ואילו כהלכה היו עושין וחרנה אמר אילו כהילכתן ואילו כהילכתן ממזירות בנתים ואת אמר אכן המקום משמר ולא אירע מעשה מעולם

כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו ולנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך כקולי אילו וכקולי אילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהן או כדברי בית הלל כקוליהן וכחומריהן הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה

תני יצתה בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים הן אבל הלכה כדברי בית הלל איכן יצאת בת קול ר' ביבי בשם ר' יוחנן ביבנה יצאת בת קול

וכמה היא פרוטה אחד משמונה באיסר האיטלקי תני האיסר אחד מעשרים וארבעה בדינר כסף דינר כסף אחד מעשרים וארבעה לדינר זהב תני רבי חייה סילעא ארבעה דינרין שש מעה כסף דינר שני פונדיונין מעה מעה שני איסרין פונדיון שני מסומיסין איסר שני קרדיונטס מסומס שני פרוטות קרדיונטס סלקין אחד משלשים ושנים למעלה אמר רבי זעירא בימי ר' סימאי ורבותינו עשו אותם אחד מעשרים וארבעה למעלה ותני רשב"ג אומר שלשה דורסים מעה שני ביצים דרוסה שני שמין נותנין שני פרוטות שמין סלקון אחד מעשרים וארבעה למעה ר' חנינה ורבי מנא רבי חנינה אומר נחשא באתריה קיים כספא זליל כספא יקיר ר' מנא אמר כספא באתריה קיים נחשא יקיר נחשא זליל על דעתיה דרבי חנינה לעולם שש נשים מתקדשות באיסר על דעתיה דר' מנא פעמים שש פעמים שמונה חילפיי אמר אייתיבוני על גיף נהרא דלא אפיקית מתניתא דרבי חייה רבא ממתניתין זרקוני לנהרא אמרין ליה והא תני רבי חייה סילעא ארבע דינרין אמר לון אוף אנן תנינתה כמה תהא הסלע חסירה ולא יהא בה הונייה רבי מאיר אומר ארבע איסרות מאיסר לדינר אמר ליה והתני רבי חייה שש מעה כסף דינר אמ' ליה אוף אנא תנינתא האונאה ארבע כסף מעשרים וארבע כסף לסלע שתות למקח אמר ליה והתני רבי חייא שני פונדיונין מעה אמר לון אוף אנן תנינתה נותן סלע ופונדיון לשנה אמר ליה והתני רבי חייה שני איסרין פונדיון אמר לון אוף אנן תנינתה המניח איסר ואכל עליו חציו והלך לו למקום אחר והרי הוא יוצא בפונדיון מוסיף עליו עוד איסר אמר ליה והתני רבי חייה שני מסומיסין איסר שני קרדינטס מסומס שני פרוטות קרדינטס אמר לון אוף אנן תנינתא וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט דכתיב וכתב לה ספר כריתות וגו' ובמיתת הבעל דכתיב או כי ימות האיש האחרון עד כדון מיתתו של אחרון מיתתו של ראשון מה אם האחרון שאין התירו היתר מרובה את אומ' מיתה מתרת ראשון שהתירו היתר מרובה אינו דין שתהא המיתה מתרת אמר רבי חונה קרייה אמר שהמיתה מתרת דכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו הא אם יש לו בן מיתה מתרת אמר רבי יוסי בי רבי בון אם אומר את שאין מיתה מתרת מנן אנן משכחין אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אמר רבי יוחנן בר מרייה תיפתר ביבמה יבמה יבא עליה זו ביאה ולקחה לו לאשה זו המאמר יכול כשם שהביאה גומר' בה כך יהא המאמר גומר בה תלמוד לומר ויבמה עירה כל הפרשה כולה לייבום הביאה גומרת בה ואין המאמ' גומר בה אם כן מה מועיל בה מאמר לאוסרה על האחין רבי שמעון אומר המאמר או קונה או לא קונה מאי טעמא דרבי שמעון יבמה יבמה יבא עליה זה הביאה ולקחה לו לאשה זה המאמר כשם שהביאה גומרת בה כך יהא המאמר גומר בה או יבמה יבוא עליה והרי היא לקוחה לו והמאמר לא הועיל בה כלום רבי אלעזר בן ערך אמר המאמר קונה קניין גמור ביבמה מה טעמא דר' אלעזר בן ערך ולקחה לו לאשה הרי הוא כקידושי אשה מה קידושי אשה קונין קניין גמור ביבמה אף המאמר קונה קניין גמור ביבמה אי זהו מאמר ביבמה הרי את מקודשת לי בכסף ובשוה כסף רבי יצחק שאל ולמה לי נן אמרין בין בחליצתה בין בחליצת חבירתה חזר ואמר מה תנינן בחליצתה לא חליצתה והכא בין(דף נט ע"א)בחליצתה בין בחליצת חבירתה והא תנינן בביאה אית לך מימר בין בביאתה בין בביאת חבירתה מתניתא ביבמה אחת מה צריכה ליה בשתי יבמות רבי שמואל בר רב יצחק בעא שפחה חרופה במה היא קונה את עצמה לפוטרה מן המלקות ולבא עליה מן האשם פשיטא שאינה יוצאה בגט דאמר רבי חייה בשם רבי יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין קידש אשה אין חוששין לקידושיו ודכוותה גירש אשה אין חוששין לגירושיו פשיטא שהיא יוצאה בגט מיהא דא"ר חיא בשם ר' יוחנן מי שחציו עבד וחציו בן חורין וקידש אשה אין חוששי' לקידושיו ודכוותה גירש אין חוששין לגירושין פשיטא שהיא יוצאה בגט מיהא דאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן תירג' עקילס הגר לפני ר' עקיבה והיא שפחה נחרפ' לאיש בכתושה לפני איש כמה דאת אמר ותשטח עליו הריפות אמר רבי חייה בשם רבי יוחנן כן פירשה רבי לעזר בי רבי שמעון לפני חכמים והיא שפחה נחרפת לאיש בכתושה לפני איש כמה דתימר בתוך הריפות בעלי מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש מה צריכה ליה כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר בשחצייה שפחה וחצייה בת חורין במאורסת לבן חורין הכתוב מדבר ברם כרבי ישמעאל צריכה ליה דרבי ישמעאל אמ' שפחה כנענית הנשואה לעבד עברי הכתוב מדבר אם נישואי תורה הן אם אדוניו יתן לו אשה לא צורכה דלא מהו שתקנה עצמה במיתת רבה ובהשלים שש וכמאן דאמר אין עבד עברי עובד את היורש

הלכה ב

(דף נט ע"א)עבד עברי נקנה בכסף כו' כתיב כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה הקיש עברי לעברייה מה עברייה נקנית בכסף ובשטר אף עברי נקנה בכסף ובשטר ניחא בכסף דכתיב ויצאה חנם אין כסף בשטר מנלן עברייה למידה מבת חורין ועברי למד מעברייה נמצא למד מלמד עד כדון כרבי עקיבה דאית ליה למד מן הלמד כרבי ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד אשכח תני ר' ישמעאל להא מילה וחפשה מלה חפשי מחופש' בכל אתר לית ליה לרבי ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה לרבי ישמעאל תני לה בשם חכ' מנן תיתי ר' ישמעאל שילוח שילוח מה שילוח שנ' להלן בשט' אף כאן בשט' ולא דמיא תמן להקנות לעצמה ברם הכא להיקנות לאחרים אמר רבי מתנייה מכירה מכירה מה מכירה שנאמר להלן בשטר אף כאן בשטר אי מה להלן בחזקה אף כאן בחזקה אמר רבי חייה בר אדא הוא עברי הוא עברייה בכסף והיה כסף ממכרו בכסף הוא נגאל ואינו נגאל לא בתבואה ולא בכלים בכל אתר את עבד שוה כסף ככסף והכא לית את עביד שוה כסף ככסף אמר רבי אבא מרי שנייא היא ששינה עליו הכתוב כסף ככסף אוף רבי חייה בר אדא יודה שאם ביקש לגרוע שמגרע ויוצא אפילו בתבואה ואפילו בכלים א"ר יודן אבוי דרבי מתנייה הדא דתימר בשלא עשאן דמים אבל אם עשאן דמים ככסף הוא בשטר רבי אבהו אמר בשטר של כסף הא בשטר של מתנה לא שמא יחזור בו העבד מעתה אפילו בשטר של כסף יכול הוא לחזור בו אמר לו שמא תבוא שנת רעבון ויחזור בו רבו סדר מכירה כך הוא אני פלוני מכרתי בתי לפלוני סדר קידושין כך הוא אני פלוני קידשתי בתי לפלוני רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי החליף ואמר אני פלוני לקחתי בתו של פלוני אני פלוני קידשתי בתו של פלוני אמר ליה ומה בכך אבל אם החליף לשון מכירה בלשון קידושים או לשון קידושין בלשון מכירה לא עשה כלום כתיב שש שנים יעבד כיצד עובד יכול יוצא בסוף שש תלמוד לומר ובשביעית יצא יכול יצא בסוף שבע תלמוד לומר שש שנים יעבד הא כיצד עובד כל שש ויוצא בתחילת שבע ובשביעית יצא שביעית של מכירה לא שביעית של עולם אתה אומ' שביעית של מכירה או אינה אלא שביעית של עולם כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי שש שנים אמורות הא מה אני מקיים ובשביעית יצא שביעית של מכירה לא שביעית של עולם אימא חליף אמר רבי זעירא בשם רב הונא ובשביעית ובשביעית כתיב אמר רבי חונה אם אומר את שביעית של עולם אם כן מה היובל בא ומוציא אמר רבי יוחנן בר מרייה אתייא כמאן דאמר אין היובל עולה ממיניין שני שבוע ברם כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע פעמים שהוא בא באמצע שני שבוע רבנין דקיסרין אמרין אפילו כמאן דאמר היובל עולה ממיניין שני שבוע יכלין אנן מפקין לה מן הכא שביעית מוציאה את העבדים ויובל את הנרצעים מניין אפי' חלה ת"ל ובשביעית יצא לחפשי חנם יכול אפילו ברח ת"ל שש שנים יעבד מה ראית לרבות את זה ולהוציא את זה אחר שריבה הכתוב מיעט מרבה אני את זה שהוא ברשותו ומוציא את זה שאינו ברשותו רבי בון בר חייה אמ' רב הושעיה בעא ניחא חלה ואחר כך ברח משלם ברח ואחר כך חלה אמר ר' חייה בר אדא נישמעינה מן הדא המורדת על בעלה כותבין לו איגרת מרד על כתובתה והתני רבי חיא נדה וחולה וארוסה ושומרת יבם כותבין לו איגרת מרד על כתובתה מה אנן קיימין אם בשמרדה עליו והיא נידה התורה המרידתה עליו אלא כן אנן קיימין בשמרדה עליו עד שלא באת נידה ובאת לנידה הרי אינה ראויה למרוד ואת אומר כותב אף הכא ברח ואחר כך חלה משלם דו יכיל למימר ליה אילו הוית גבאי לא אבאשתא אמר רבי חיננא אפילו על קדמיתא אתייא היא חלה ואחר כך ברח משלם דו יכיל מימר ליה אילו הויתה גבאי אינשמת בפריע וקונה את עצמו בשנים אית תניי תני נמכר בפחות משש ואינו נמכר יותר על שש ואית תניי תני אינו נמכר לא(דף נט ע"ב)

בפחו' משש ולא יותר על שבע א"ר ירמיה טעמיה דהדין תנייא פעמי' שהוא נמכר שתים או שלש שנים לפני היובל והיובל בא ומוציא על כורחו וביובל דכתיב וביובל יצא ובגירעון כסף דכתיב אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים וכי אין אנו יודעין שאם יש רוב אין מיעוט שאם יש מיעוט אין רוב אמר רבי הילא פעמים שהשנים מרובות על השכר ופעמים שהשנים מעוטות מן השכר מניין אתה אומר נמכר ממנה מנה והשביח והרי הוא יפה ממאתים מאתים מניין שאינו מחשב עמו אלא ממנה מנה תלמוד לומר כפי שניו ישיב את גאולתו למדנו בנמכר לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה מניין בנמכר לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה שכיר שכיר לגזירה שוה מה שכיר האמור לגוי כשהוא נגאל ידו לעליונה אף שכיר האמור לישראל כשהוא נגאל ידו לעליונה רבי אומר מה תלמוד לומר יגאלנו יגאלנו שלשה פעמים לרבות כל הגאולות שיהו כסדר הזה ואם לא יגאל באלה רבי יוסי הגלילי אומר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד רבי עקיבה אומר באלה לשיעבוד ובשאר כל אדם לשיחרור רבי אבהו בשם רבי יוחנן ושניהן במקרא אחד דורשין ואם לא יגאל באלה רבי יוסי הגלילי דריש ואם לא יגאל באלה אלא באחרים משעבד ויוצא רבי עקיבה דריש ואם לא יגאל באלה אלא כיוצא משלים ויוצא דברי חכמים רבי יסא בשם רבי יוחנן בין זה ובין זה לשחרור ותני כן והשיגה ידו יד עצמו ומצא כדי גאולתו מה השגת יד של עצמו אף השגת ידי אחרים לעצמו רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן כדברי מי שהוא אומר לשיעבוד משלים ויוצא והתני אם משגאלו הרי כנמכר לו משעבד ויוצא אמר רבי אבא מרי לית כאן משעבד ויוצא אלא משלים ויוצא רצו קרוביו של ראשון ליגאל גואלין להן רצו קרוביו של שני ליגאל אין גואלי' להם רבי יסא בשם רבי יוחנן אתייא כמאן דאמר באלה לשחרור ובשאר כל אדם לשיעבוד שמואל בר אבא בעא קומי רבי יסא הכא כתיב וחשב והכא כתיב וחשב והכא את מחשב חדשים ושנים ויוצא והכא לית את מחשב חדשים ושנים ויוצא אמר ליה שנייא היא שהקשיתה תורה לשכיר מה זה מחשב חדשים ויוצא אף זה מחשב חדשים ושני' ויוצא ויצאה חנם אילי ימי הבגרות אין כסף אילו הסימנין ויאמר באחת מהם אילו נאמר באחת מהן הייתי אומר אם בסימנים היא יוצאה לא כל שכן בימות הבגר אילו כן הייתי אומר הן הן ימות הבגר והדין נותן הואיל והיא יוצא מרשות האב ויוצאה מרשות האדון מה מרשות האב אינה יוצאה אלא בסימנין אף מרשות האדון לא תצא אלא בסימנין לפום כן צרך מימר ויצאה חנם אילו ימי הבגר אין כסף אילו הסימנין או חליף רבי תנחומא בשם רבי חונה אין כסף בכל מקום שיש כסף לאב אין כסף לאדון אשר לא יעדה והפדה מלמד שאינו מייעדה לו עד שיהא ביום כדי לפדותה ובמעשה ידיה שוה פרוטה ובגירועיה שוה פרוטה דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכמים אומרים מיעד והולך עד דימדומי חמה אמר ר' חייה בר אדא הכל מודין בעבד עברי עד שיהא שם שוה פרוטה יאות אמר ר' יוסי בי רבי יהודה מה טעמא דרבנין כסף אין כאן מעשה ידים אין כאן במה הוא מייעדה אמר רבי זעירא מייחדה בדברים תני רבי הושעיה כיצד הוא מייעדה אומר לה בפני שנים הרי את מייועדת לי על דעתיה דרבי יוסי בי רבי יהודה בסוף נותן לה כסף לייעודים על דעתון דרבנין משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים מה נפקא מביניהון מעשה ידיה מאן דאמר בסוף נתן לה כסף לייעודים מעשה ידיה של בעלה מאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף של ייעודים מעשה ידיה של אביה אפילו כמ"ד משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים מעשה ידיה של בעלה נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שמעשה ידייך שלי היה נשוי את אחותה ומתה מאן דאמר בסוף ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר ומאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים אינה צריכה כסף אחר אפילו כמאן דאמר משעה ראשונה ניתן כסף לייעודים צריכה כסף אחר למה כל עמא מודיי שאין קידושין תופסין בעריות מיסבר סביר רבי יוסי בי רבי יהודה אילין ייעודין דהכא קידושי תורה הן אמר רבי אבון אתייא דרבי יוסי בי רבי יהודה כרבי שמעון בן אלעזר דתני בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שאבד אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת מלוה שיש לי בידך והלכה ומצאתה שנגנבה או שנאבדה אפילו לא נשתייר בה שוה פרוטה מקודשת רבי שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר מלוה כפקדון אם נשתייר שם שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת כמה דרבי שמעון בן אלעזר עביד מלוה כפיקדון כן רבי יוסי בי רבי יודה עביד ייעודים כמלוה ואם לבנו ייעדנה לבנו מייעדה אינו מייעדה לאחיו ויעדינה לאחיו מקל וחומר מה אם הבן שאינו קם תחתיו לחליצה ולייבום הרי הוא מייעדה לו אחיו שהוא קם תחתיו לחליצה ולייבום אינו דין שייעדינה לו לא אם אמרת בבן שהוא קם תחתיו בשדה אחוזה תאמר באחיו שאינו קם תחתיו בשדה אחוזה דין הוא שייעדנה לו ת"ל ואם לבנו ייעדנה לבנו הוא מייעדה ואינו מייעדה לאחיו ואם לבנו ייעדנה ואינו מייעדה לבן בנו שמואל בר אבא בעא קומיה רבי זעירא בפרשת נחלות את עביד בן בן כבן והכא לית את עביד בן בן כבן אמר רבי זעירא מאן דאמר לי הדא מילתא אנא משקי ליה קונדיטון התיב רבי נחום הרי(דף נט ע"ג)פרשת נחלות הרי עשיתה אח כבן ושאר כל הקרובין כבן את עושה בן בן כבן וכאן שלא עשית אח כבן ושאר כל הקרובין כבן אין את עושה בן בן כבן מתיבין רבנין דקיסרין הרי פרשת הטומאה הרי עשית אח כבן ושאר כל הקרובין כבן ואין את עושה בן בן כבן אמרין אזיל קונדיטון ואם לבנו ייעדנה לדעת אמר רבי יוחנן לית כאן לדעת אמ' רבי יעקב בר אחא אית כאן כרבי יוסי בי רבי יהודה א"ר שמואל בר אבודמא אפי' תימא אית כאן כר' יוסי בי ר' יהודה ולא קטן הוא ואם לבנו ייעדנה לדעת רבי יוחנן אמר מייעדה בין לבנו גדול בין לבנו קטן בין לדעת בין שלא לדעת רשב"ל אמר אינו מייעדה אלא לבנו גדול ובלבד לדעת בן תשע שנים ויום אחד עושה אלמנ' לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט על דעתיה דרשב"ל דו פתר לה בנישואין תהא פטורה מן החליצה ומן הייבום ותנינן נשא אשה ומת הרי זו פטורה א"ר אבון אתייא דרשב"ל כרבי יוסי בי רבי יודה דתני בן תשע שנים ויום אחת ועד בן שתים עשרה שנים ויו' אחד שהביא שתי שערות הרי זו שומא ר' יוסי בי ר' יהודה או' הרי אילו סימנין ר' יעקב בי ר' בון בשם ר' יוסי בן חנינה והן שעמדו בו בשעת סימנין רבי יוסי בעי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא א"ל רבי אבון פשיטא ליה למפריעו הוא נעשה איש כל שכן לבא דו פתר לה הדא דרשב"ל כר' יוסי בי רבי יודה ולמה לית רבי יוסי פתר הדא דרשב"ל כרבי יוסי בי רבי יהודה א"ר מנא דהוא צריכה ליה ר' יוסי בעי קומי עמדו בו בשעת סימנין למפריעו הוא נעשה איש או מיכן ולבא ניחא אלמנ' וגרושה תיפתר שבא עליה משהגדיל נתן לה גט חליצה תיפתר שבא עליה ומת וחלצו לה אחים ועל ידם היא נעשית חלוצה מעתה אפילו פחות מבן תשע א"ר שמואל בר אבודמא וכיני אלא בגין דתנא כולהון תשע תנא אוף הדא עמהון ר' יהודה בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי מאחז למד רבי יוסי בי רבי יהודה דתני אחז הוליד בן תשע והרן בן שש וכלב בן עשר וכמאן דאמר הוא כלב בן חצרון הוא כלב בן יפונה מכרה לזה וקידשה לזה שיחק האב באדון דברי רבי יוסי בי רבי יהודה וחכמים אומרים לא שיחק האב באדון נעשה כאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום אילו האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשי' יום ובא אחר וקידשה לאחר שלשי' יום ובא אחר וקידשה לאחר שלשי' יום שמא אינה מקודשת לשני מעכשיו לאחר שלשי' יום אילו האו' לאשה הרי את מקודשת לי מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום שמא אינה מקודשת לשניהן מכבר לכשירצה הכל מודים שאם השיאה ששיחק האב באדון לאמה למה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמו על מנת שלא יהו עליה ייעודין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים לא עשה כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל ולית לרבי מאיר כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנייו בטל אית ליה תניי איפשר לו לקיימו בסופו וזה איפשר לו לקיימו בסופו ולית ליה לרבנין תניי איפשר לקיימו בסופו אית לון תניי ממון וזה תניי גוף הוא והא תני נושא הוא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא יהא לה עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר וכסות ועונה לא תניי גוף הוא אמר רבי חייה בר אדא תיפתר בקטנה מה מקיים הדא תנייא לאמה מוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מה מקיים הדין תנייה לאמה א"ר יוסי בי רבי בון תיפתר באלמנה מן האירוסין והא תני מוכר הוא אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות א"ר יוחנן תניין אינון מאן דאית ליה אלמנה לכהן גדול אית ליה שפחות אחר אישות מאן דלית ליה אלמנה לכהן גדול לית ליה שפחות אחר אישות מה מקיים הדין תנייא לאמה א"ר מתנייה תיפתר שהיה נשוי לאחותה תני רבי שמעון בן יוחי כשם שאינו מוכרה לשפחות אחר אישות אף לא שפחות אחר שפחות מה טעמא דרבי שמעון בן יוחי בבגדו בה פעם אחת הוא בוגד בה ואינו בוגד בה פעם שנייה מה מקיימין רבנן טעמא דרבי שמעון בן יוחי בבגדו בה מכיון שפירש טליתו עליה עוד אין לאביה בה רשות רשב"ל בעא קומי רבי יוחנן אמה העברייה יוצאה בנישואים מקל וחומר מה אם הסימנין שאינן מוציאין אותה מרשות האב הרי הן מוציאין אותה מרשות האדון נישואין שהן מוציאין מרשות האב אינו דין שיוציאו אותה מרשות האדון א"ל אני אין לי אלא של משנה יתירה עליו אמה העברייה שהיא קונה את עצמה בסימנין בר פדייה אמ' אמה העברייה יוצאה במיתת רבה מה טעמא ואף לאמתך תעשה כן וכתיב והיה לך עבד עולם הקיש אמה עברייה לנרצע מה הנרצע יוצא במיתת רבו אף אמה עבריה יוצאה במית' רבה ואתייא דבר פדייה כהדין תנייא דתני עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת אמה העברייה עובדת את הבת ואינה עובדת את הבן אית תניי תני בין עבריה בין עברי אינן עובדין לא את הבן ולא את הבת מה מקיים הדין תנייה ואף לאמתך תעשה כן פתר לה בהענק דתני אילו שמעניקין להם היוצא בשנים וביובל ואמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנין אבל היוצא בגירעון כסף ובמיתת האדון אין מעניקין להן כתיב והגישו אדוניו אל האלהים והגישו אל הדלת וגו' הא כיצד זה שהוא נמכר בבית דין והגישו אדוניו אל האלהים וזה שהוא מוכר את עצמו והגישו אל הדלת ר' אמי בעא פשיטא זה שהוא נמכר בבית דין בית דין כותבין(דף נט ע"ד) ונמצא עובד בין ביום בין בלילה ר' בא בר ממל בעא קומי רבי אמי הגע עצמך שהיה קונה כהן א"ל וישראל לא היתר מכלל איסור הוא כרבי שמעון רבי בא בר ממל כאן חזר ביה דרש רבי יהודה בי רבי בון המילת הזה נרצע שלא יהא כהן ויפסל רבי מאיר אומר מן חסחוס היה נרצע מיכן היה רבי מאיר אומר אין הכהן נרצע שמא ייעשה בעל מום וייפסל מן העבודה ויירצע חסחוס פחות מן הכרשינה שמא יבוא לידי כרשינה ויבוא לידי כרשינה התורה אמרה ושב לאחוזתו בעיינו כלום היה נרצע אלא אם כן היו לו אשה ובנים במרצע אין לי אלא במרצע מניין אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית תלמוד לומר ורצע עד כדון כרבי עקיבה כרבי ישמעאל תני רבי ישמעאל בשלשה מקומות התורה עוקפת למקרא ובמקום אחד למדרש התורה אמרה בספר והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש התורה אמרה בעפר והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים התורה אמרה במרצע והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית ובמקום אחד למדרש תני רבי ישמעאל והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט וכשהוא אומר ואת כל שערו יגלח חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט לומ' לך מה הפרט מפורש שהוא מקו' כינוס שיער ובנראה אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ובנראה והלכה אמר' יגלחנו כדלעת במרצע מה מרצע שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת רבי אומר זה מקדח גדול רבי יוסי בי ר' יודה אומר זה הפסילה

והגישו אל הדלת יכול אפילו מוטל ת"ל או אל המזוזה מה המזוזה עומדת אף הדלת יהא עומד גנאי לו גנאי למשפחתו

תני רבי אליעזר בן יעקב אומר ולמה אל הדלת שעל ידי דלת יצאו מעבדות לחירות

שאלו התלמידים את רבן יוחנן בן זכאי מה ראה העבד הזה לירצע באזנו יותר מכל איבריו אמר להן אוזן ששמעה מהר סיני לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ופירקה מעליה עול מלכות שמים וקיבלה עליה עול בשר ודם אוזן ששמעה לפני הר סיני כי לי בני ישראל עבדים והלך זה וקנה אדון אחר לפיכך תבוא האוזן ותירצע לפי שלא שמר מה ששמעה אזנו

אזנו מה אזנו שנאמר להלן ימנית אף כאן ימנית ואם אמור יאמר העבד שתי אמירות אחת בסוף שש ואחת בתחילת שבע אחת בסוף שש עד שהוא בעבודתו ואחת בתחילת שבע לא אצא חפשי אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני מלמד שאינו נרצע עד שיהא לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים עד שיהא אוהב את רבו ורבו אוהבו עד שיתברכו הנכסים על ידיו שנאמר כי טוב לו עמך וקונה את עצמו ביובל דכתיב ויצא ביובל הוא ובניו עמו ובמיתת האדון דכתיב והיה לך עבד עולם כל ימי עולמו של אדון

הלכה ג

(דף נט ע"ד) עבד כנעני נקנה בכסף כו' כתיב והתנחלתם אותם לבניכ' אחריכם לרשת אחוזה וגו' הקיש עבדים לאחוזה מה אחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה מניין שאחוזה נקנית בכסף ובשטר ובחזקה שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים וחתום אילו עידי שטר והעד עדים אילו עידי חזקה או אינן אלא אילו עידי שטר כבר כתיב וכתוב בספר וחתו' רבי יסא בשם רבי מנא רבי תנחום רבי אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה מה טעמא שדות בכסף יקנו ופליג על ההיא דא"ר חנינה כל שקלים שכתוב בתורה סלעים ובנביאים ליטרא ובכתובים קינטירין א"ר יודה בר פזי חוץ משקלי עפרון דהויין קינטירין מה טעמא בכסף מלא יתננה לי ולא דמייא תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים התיבון הרי האונס הרי אין כתיב בו אלא כסף ואת אמר שקלים ודלא כרבי לעזר דרבי לעזר אמר הילך קנה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שעה שיחזיק הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו מה טעמא קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה אית מתניתין אמר עבדים כקרקעות אית מתניתי' אמר כמטלטלין אית מתניתין אמר לא כקרקעות ולא כמטלטלין מתני' אמר עבדים כקרקעות דתנינן תמן חזקת בתים בורות שיחין ומערות ומרחציות ושובכות בית הבדי' ובית השלחין ועבדים אית מתני א"ר עבדים אינן כמטלטלין דתני אי זו היא חזקת עבדים נעל לו מנעלו והתיר לו מנעלו נטל לפניו למרחץ ר"ש אומר אם הגביהו הרי זו חזקה הגביה הוא את רבו אין חזקה גדולה מזו מיליהון דרבנין אמרין עבדים כמטלטלין דמר רבי יוסי בשם רבנין אין שיעבוד למתנה אין גובין מן העבדים כקרקעות א"ר מנא לרבי שמי מאן אינון רבנין א"ל רבי יצחק ורבי אימי ארמלתא תפסת אמתא אתא עובדא קומי רבי יצחק אמר תפסת תפסת רבי אימי מפיק מינה דהיא סברה דהיא דידה ולית היא דידה ולא בקרקעות דתני קרקעות ועבדים החזיק בקרקעות אם אומר את עבדים כקרקעות כיון שהחזיק בקרקעות החזיק בעבדים דאמר רבי יסא בשם רבי יוחנן היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל(דף ס ע"א) לזכות בזו שביהודה קנה לא במטלטלין אם אומר את עבדים כמטלטלין כיון שהחזיק במטלטלין החזיק בעבדים דתנינן תמן שהנכסין שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן בכסף רבי ירמיה אמר מאחר לרבו הא מרבו לאחר לא א"ר זעירא אפילו מרבו לאחר מהו מוציא מרבו לעצמו ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא הילך כסף זה שתצא שדך לחירו' א"ל יצאת שתצא שדך להבקר א"ל לא יצאת מה בין זה לזה זה זיכה לבן דעת וזה לא זיכה לבן דעת הגע עצמך שהיה חרש א"ל איש הגע עצמך שהיה קטן א"ל דרכו להגדיל א"ר יונה אתייא דר' זעירא כר"ש בן אלעזר דתני ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"מ אף בשטר על ידי אחרים לא על ידי עצמו מהו בשטר על ידי אחרים לא ע"י עצמו לא רבו נותן שטר לאחרים שיצא עבדו לחירות אוף הכא רבו נותן כסף לאחרים שתצא שדהו להבקר א"ר אבון אתייא כרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו ולית לרבנין אדם משחר' חצי עבדו אית לון בעבד של שותפות אבל בעבד שכולו שלו שנייא היא שהוא כזכה מימינו לשמאלו ולית לרבי שהוא כזכה מימינו לשמאלו אית ליה במזכה לו על ידי אחר ולית לרבנין במזכה לו על ידי אחר סברין רבנין הראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות על ידי אחר ושאינו ראוי לזכות על ידי עצמו אינו ראוי לזכות על ידי אחר רבי אומר אף על פי שאינו ראוי לזכות על ידי עצמו ראוי לזכות לו על ידי אחרי' הגביה את המציאה ואמר על ידי שאזכה בה אני ולא רבי על כורחו זכה הוא ורבו או זכה הוא ולא רבו נישמעינה מן הדא המודר הנייה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות אומר לה הרי המעות האילו נתונין לך מתנה ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן אלא מה שאת נותנ' לפיך תני ולא ליך א"ר זעירא מאן תנא ולא ליך ר"מ דר"מ עביד יד עבד כיד רבו במתנה כר' מאיר הוא יד האשה כיד בעלה במציאה כרבנין א"ר זעירא קומי רבי מנא שנייא היא שהוא כזכה מדעת אחר א"ל ולא כל שכן היא מה אם שהיא כזכה מדעת אחר את אומר זכת האשה זכה בעלה כאן שהוא כזכה מדעת עצמו לא כל שכן זכה העבד יזכה רבו ולמה לא תנינן בראשי איברים שאינן חוזרין א"ר יוחנן בן מרייה מפני המחלוקת אית תניי תני צריך גט שיחרור אית תניי תני אין צריך גט שחרור פשיטא שהעבד מקבל מתנה מאחר לאחר מאח' לרבו מרבו לעצמו לא מאחר לעצמו מחלוקת ר"מ וחכמי' אומ' הא לך כסף זה שלא יהא לרבך רשות בהן זכה העבד זכה רבו דר"מ וחכמים אומרים זכה העבד זכה רבו מה צריכה ליה מרבו לאחר כשם שהעבד זכה מאחר לרבו כך הוא זוכה מרבו לאחר נישמעינה מן הדא השואל את הפרה ושילחה לו ביד עבדו ביד בנו ביד שלוחו לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר אמ' ר' אלעזר תיפתר בעבד עברי א"ר יוחנן תיפתריניה בעבד כנעני תיפתר באומר לו פתח לה והיא באה מאיליה ותנינן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת אחרון מתחייב בה כשואל ר' זעירא שמע לה מן הדא אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו לית הדה אמרה שאין העבד זוכה מרבו לאחר תיפתר כרבי מאיר דרבי מאיר עבד יד העבד כיד רבו והתני אשתו דרבי מאיר עבד יד האשה כיד בעלה רבי חנינה בשם רבי פינחס תיפתר כהדין תנייא דתני אשתו אינה פודה לו מעשר שני הדין תנייא דרבי שמעון בן אלעזר אמר משום ר"מ אשתו פודה לו מעשר שני והדין תנייא דרבי מאיר עביד יד העבד כיד רבו ולא יד האשה כיד בעלה ר' זעירא ורבי חייה בשם רבי יוחנן נראין דברים שיזכה העבד בגט שיחרור שיש לו גט שיחרור ואל יזכה בגט אשה שאין לו גט אשה אין תימר מתנית' היא הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכת לו עוברה עשו אותו כאחד מאיבריה ר' בא בר חייה בשם רבי יוחנן נראין דברים שקיבל העבד גט שחרור ואל יקבל גט כוותין אין תימר משנה קודמת הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכת לו עובר' עשו אותו כאחת מאיבריה פלונית שפחתי עושה אני לה כתב שלא תשתעבד ר' לעזר ורבי שמעון בן יקים אעלון עובדא קומי ר' יוחנן אמ' לא הכל ממנו לשעבד בניה מה הם עבדים מה שייר בה מעשה ידיה רבי אבא ורבי יוסי תריהון אמרין דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו כתב כל נכסיו לשני עבדיו כאחת שניהן יצאו לחירות ושניהן צריכין לשחרר זה את זה רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם רבי יוחנן דרבי היא דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו א"ר זעירא לר' בא לית הדא אמרה שהעבד זכה מרבו לאחר א"ל מה את סבר משזכו בנכסים יצאו לחירות אלא כאחת עבדים ונכסים יצאו לחירות הרי את בת חורין וולדך עבד וולדה כיוצא בה דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומ' לא עשה כלום א"ר אלעזר כך פירשה רבי הושעיה אב המשנה שניהן בן חורין ר' אימי בשם ר' יוחנן שניהן עבדים על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מחלוקת על דעתיה דרבי אלעזר מה איכא מחלוקת אלא כיני דבריו קיימין דברי רבי יוסי הגלילי וחכמים אומרים לא עשה כלום מהו לא עשה כלום א"ר לעזר כך פירשה רבי הושעיה אבי המשנה שניהן בן חורין רבי אמי בשם רבי יוחנן שניהן עבדים וכרבי דרבי אמר אדם משחרר חצי עבדו

הלכה ד

(דף ס ע"א)בהמה גסה נקנית במסירה כו' רבי הונא אמר אין מוסירה קונה אלא בניכסי הגר רב חזקיה רבי בא רבי לעזר שאל היו לו עשרה גמלים קשורים זה בזה מסר לו מוסירה של אחת מהן(דף ס ע"ב) ולהם קנה או לא קנה אלא אותו שמסר לו בלבד רב חסדא אמר משוך את הבהמה זו לקנותה קנה לקנות וולדותיה לא קנה לקנותה היא וולדותיה קנה אילו האומ' לחבירו משוך את הבהמה זו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה א"ר יוסי הדא דתימר בשלא היתה הבהמה עוברה אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה רבי אבא רב הונא בשם רב ההן דנגיד בזקה והיא מבזעא בידה לא חייב בה א"ר יוסי בי רבי בון לכן צריכה אפילו למעלה לגו חנותא דלא איתכוון אלא דלא יסבה בר חורין מהו שתקנה בשער הפחות א"ר חגיי בשם רבי יוסי מתניתא אמרה שאינה נקנית בשער הפחות דתנינן תמן המוכר יינו לנכרי פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין אם אומר את שתקנה לי בשער הפחות אפילו מדד עד שלא פיסק ויעשה כמי שפיסק עד שלא מדד ויהיו דמיו מותרין שמואל אמר ההין דנסב בזניתא והיא מתחטפא מי חייב בה אמ' רבי שמואל בר אבודמא הדא דתימר כצור וחברותיה כקיסרין וכחברותיה ברם הכא עד כדון אורחיה מחזרה למתקלה רשב"ל בשם ר' ינאי המוכר צאן לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה מהו משכוכית אית דאמרין חוטרא ואית דאמרין שרקוקיתה ואית דאמרי נגדתא רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בר אבא בשם רבי יהושע בן לוי המוכר בור לחבירו כיון שמס' לו דליו קנה רבי אמי בשם רבי יוחנן המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנייו רבי יודה בן פזי בעי מסר לו את המפתח מהו א"ר זכריה חתניה דרבי לוי מחלוקת רבי שמעון וחכמים דתנינן תמן המוסר מפתח לעם הארץ הבית טהור שלא מסר לו אלא שמירת המפתח תני רבי שמעון מטמא רבי אבהו בשם רשב"ל המוכר מעשרות שדהו לחבירו לא עשה כלום ולד שפחתו של חבירו לא עשה כלום עוברי בהמתו לחבירו לא עשה כלום אויר חרבתו לחבירו לא עשה כלום אלא מוכר שדהו ומשייר מעשרותיה מוכר לו שפחה ומשייר לו וולדה מוכר לו בהמה ומשייר לו וולדה מוכר לו חורבה ומשייר לו אוירה והיך איפשר לו לאדם למכור אויר חרבתו לחבירו תיפתר באומר לו תלוש מן החרבה הזו שתקנה אחד מעשר שבה ובא קרקע לפניו שהוא או' לו תלוש מן הקרקע הזה שיקנה לך אחד מעשר שבו רבי שמואל ור' זעירא ר' חייה בר אשי בשם רב אין משיכה קונה בחצר שאינה של שניהן תני ר' חייה ופליג אימתי אמרו המטלטלין ניקנין במשיכה ברשות הרבים או בחצר שאינה של שניהן אבל ברשות הלוקח כיון שקיבל עליו זכה ברשות המוכר לא קנה עד שעה שיגביה או עד שעה שימשוך ויוצא חוץ רשות הבעלים כרשות זה שהן מופקדין אצלו לא קנה עד שיזכה הוא בהן או עד שישכור לו את מקומו וחכמים אומרים בהמה דקה נקנית במשיכה מה טעמון דרבנין משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם כי הא דרב יהודה שלח לשאול בהמה גסה במה היא נקנית א"ל במסירה א"ל ולא מתניתא היא בהמה גסה נקנית במסירה אית תניי תני מיחלף רב יהודה שאל לר' אלעזר בכור שנטרף בתוך שלשי' א"ל כמה שמת ופטור מחמש סלעים של בן רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר שילייא שיצאת מקצתה היום ומקצתה למחר א"ל אם לדם טהור מונה מיום הראשון ואם לדם טמא מונה מיום שני א"ר מתנייה הדא דתימר בשלא יצא עמה וולד אבל אם יצא עמה וולד בין לדם טוהר בין לדם טמא אינה מונה אלא משעת יציאת הולד רב יהודה שלח לרבי אלעזר שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב רבי יוחנן אמר השיני חייב רשב"ל אמר השני חייב תמן תנינן השוכר פרה מחבירו והשאילה לאח' ומתה כדרכה יישבע השוכר שמתה כדרכה השואל משלם לשוכר אמר רבי יוסה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של זה אלא תחזור פרה לבעלים רבי אילא בשם ר' ינאי והוא שנתן לו רשות להשאיל אבל אם לא נתן רשות להשאיל לא בדא ותני רבי חייה כן אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא מי שהופקד אצלו רשאי להפקיד אצל אחר אלא אם כן נטלו רשות מן הבעלים וכולן ששינו שלא מדעת הבעלים חייבין ושואל אפילו לא שינה חייב אלא בגין דתנינן תמן מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם אתא מימר לך אפילו התנה עמו שהוא פטור חייב ביקש להשביע את השואל נשבע מן הדא כתב לה נדר ושבועה אין לי עלייך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאי' ברשותה הדא אמרה שאם ביקש את השואל שהוא משביעו וההיא ילפה מן הדא שאם ביקש להשביע את האשה שהוא משביעה אמר רבי חנינה לא צריכה מילף הדא מן ההיא ומה צריכה מילף ההיא מן הדא כיי דמר רבי הילא בשם רבי ינאי והוא שנתן לו רשות לשואל והכא שנתן לה רשות שיהו בניה אפיטרופין אמר רבי יוסה צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו רבי זעירא שאל לרבי אבינא שאלוה הבעלים ומתה אמר ליה כן אנן קיימין אפילו אכלוה א"ר יוסי בי רבי בון שלהם אכלו רבי זעירא בעא קומי רבי יסא היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קביל ארבעה לא עבדין עובדא בסוגייא אמר ליה תריי כל קביל תריי אינון רבי לעזר תלמידיה דרבי חייה רבא ר' יוחנן תלמידיה דרבי ינאי רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר האחין שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן אמר ליה כניכסי כולם כניכסי המת עולא בר ישמעאל אמר מצוית דעתיה על דרבי לעזר ולא שנייא היא שחלקו ואחר כך ייבם אחד מהן(דף ס ע"ג) הוא שייבם אחד מהן ואחר כך חלקו זכו כולן בניכסי המת ולמה אמר ליה מה דשאליה אגיבה ולמה לא שאלו לה דאמר רבי אבינא בשם רבי אסי בכור שחלק בפשוט חזקה וויתר רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר האחין שחלקו אמ' לי' חולקין מה שעליהן ואין חולקין לא מה שעל בניהן ולא מה שעל בנותיהן רבי אימי אומ' העושה שום לביתו מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין העושה קטלא לביתו אין מביאין לאמצע וחולקין בראויה להשתמש בחול אבל בראויה להשתמש ברגל מביאין לאמצע וחולקין רבי מנא אמר כלי רגל חולקין כלי שבת צריכא רבי אבין פשיטא ליה בין כלי רגל בין כלי שבת מביאין לאמצע וחולקין רבי זעירא בעא קומי רבי מנא אילין בולסייא אמר ליה חכים את דאית לך בולסיין סגין אמר ליה מביאין וחולקין רב יהודה שלח שאל לרבי לעזר מהו לגבות מן העבדים בקרקעות אמר ליה גובין מן העבדים בקרקעות הורי רבי לעזר לאילין דבית רבי ינאי לגבות מן העבדים בקרקעות רב יהודה שלח שאל לרבי אלעזר האנס והגוזלן והגנב אמר ליה חזקה שאין הבעלים מיטפלין במיתה ומניין שאין הבעלים מיטפלין במיתה א"ר בא בר ממל חיים שנים ישלם ולא מתים עד כדון גניבה גזילה אמר רבי אבון והשיב את הגזילה אשר גזל בעיינה

הלכה ה

(דף ס ע"ג) נכסים שיש להן אחריות כו' בראשונה היו קונין בשליפת המנעל הדא היא דכתיב וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה שלף איש נעלו וגו' מי שלף תמן אמרין רב ולוי חד אמר הקונה וחד אמר המקנה ואתיין אילין פלוגוותא כאינון פלוגוותא

דתני בועז נותן לגואל רבי יהודה אומר הגואל נתן לבועז חזרו להיות קונים בקצצה מהו בקצצה בשעה שהיה אדם מוכר שדה אחוזתו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומ' נקצץ פלוני מאחוזתו ובשעה שהיה מחזירה לו היו עושין כך ואומ' חזר פלוני לאחוזתו

אמר רבי יוסה בי רבי בון אף מי שהוא נושא אשה שאינה הוגנת לו היו קרוביו מביאין חביות וממלין אותן קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרי' נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהוא מגרשה היו עושין כן ואומרין חזר פלוני למשפחתו

חזרו להיות קונים בכסף ובשטר ובחזקה בכסף שדות בכסף יקנו זה הכסף וכתוב בספר וחתום אילו עידי שטר והעד עדים אילו עידי חזקה או אינן אלא עידי שטר כבר כתיב וכתוב בספר וחתום רבי יסא בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם ר' יוחנן אין קרקע נקנה בפחות משוה פרוטה מה טעמא שדות בכסף יקנו ופליג על ההיא דאמר ר' חנינה כל שקלים שכתוב בתורה סלעים ובנביאים ליטרין ובכתובים קנטירין חוץ משיקלי עפרון מה טעמא בכסף מלא יתננה לי ולא דמייא תמן כתיב כסף והכא כתיב שקלים התיבון הרי אונס הרי אין כתיב כאן אלא כסף ואת אמר שקלים ולא כרבי ליעזר דרבי ליעזר אומר הילוך קונה דתני הילך בשדה לאורכה ולרחבה קנה עד מקום שהילך דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים לא קנה עד שיחזיק הכל מודין במוכר שביל לחבירו כיון שהילך בו קנייו מה טעמא קום התהלך בארץ וגומ' בשטר רבי ירמיה סבר מימר בשטר על מנת שלא ליתן כסף אבל בשטר על מנת ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף רבי יונה ורבי יוסה תריהון אמרין אפילו לא נתן כסף קנה מתניתא מסייעה לר' יונה ורבי יוסה מכר לו עשר שדות כאחת כיון שהחזיק באחת מהן החזיק בכולם אבל אם לא נתן לו אלא דמי אחת מהן או שלא כתב לו אונו אלא על אחת מהן לא קנה אלא אותה שמכר לו בלבד וכי יש אוני בלא כסף אין תימר בשנתן לו דמי כולם אנן קיימין לא אמ' אלא דמי אחד מהן אלא או הדא או הדא בכסף רבי בא סבר מימר בכסף על מנת שלא יכתוב אוני אבל בכסף על מנת לכתוב לו אוני לא קנה עד שעה שיכתוב אוני רבי יונה ורבי יוסי פליגין אתייא דרבי בא כשמואל ודרב הונא כרבי יוחנן דר' בא כשמואל שמואל שאל לרב חונה שוחט ונתעסק בקדשים אמר ליה לרצונכם פרט למתעסק כתב מתנה בלשון קניין אמר ליה ארכביה אתרי ריכשי אמרה רבי בא ולא קיבלה שמואל מהו ארכביה על תרין ריכשי ברקי סברין מימר מייתי תרין סוסוון שטיי ומרכבין ליה על תריהון וההוא אזיל בדא וההין אזל בדא לא אשכח גבי כלום א"ר יוסי ממלחייא ייפה כוחו בשני דברים שיש שיעבוד למכירה ואין שיעבוד למתנה שהמוכר לא מכר את הכל והנותן מתנה נתן את הכל ודרב חונה כרבי יוחנן חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו רבי לעזר ור"ש בר יקים אעלון עובדא קומי רבי יוחנן אמר אם אמר לזכותו דברי הכל זכה ואם לזכותו בכתב כל עמא מודיי שאין אדם זוכה בכתב לאח' מיתה מי מודיע את רבו תיפתר שהיו שם עדים יודעים הגע עצמך שאין שם עדים יודעין א"ר יוסי לעולם השדה בחזקת בעליה ומוציא מחבירו עליו הראייה מניין לנכסים שאין להן אחריות שהן נקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה רבי יוסי בשם חזקיה ר' יונה ר' חנניה תרתייה בשם חזקיה כתיב ויתן להם אביהם מתנות רבות לכסף ולזהב ולמגדנות עם ערי' בצורות ביהודה עד כדון כשהיו קרקעות ומטלטלין במקום אחד היו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר א"ר בון בר חייה נישמיענה מן הדא אמר להן ר' אליעזר מעשה במרוני אחד שהיה דר בירושלם והיו לו מיטלטלין הרבה וביקש לחלקן (דף ס ע"ד) אמרו לו אין את יכול אלא אם כן קנית קרקע מה עשה הלך וקנה סלע אחד בצד ירושלם אמר חצייה צפוני אני נותן לפלוני אם מאה חביות של יין חצייה דרומית אני נותן לפלוני עם מאה חביות של שמן ובא מעשה לפני חכמי' וקיימו את דבריו א"ר חנינה קומי רבי מנא ולא שכיב מרע הוא לפי שבכל מקום אין אדם מזכה אלא בכתב וכאן אפילו בדברים לפי שבכל מקום אין אדם מזכה עד שיהו קרקעות ומטלטלין במקום אחד וכאן אפילו קרקעות במקום אחד ומטלטלין במקום אחר א"ל לא כרבי ליעזר הוא שנייא הוא שכיב מרע דרבי ליעזר הוא שכיב מרע דרבנין א"ל שכיב מרע דרבי ליעזר כבריא דרבנין תמן תנינן קרקע כל שהוא חייב בפיאה ובביכורים דברי רבי עקיבה קרקע כל שהוא מהו טב א"ר מתנייה תיפתר שהיה שם מקו' שיבולת אחת ומרגלית טמונה בו רבי יסא בשם רבי יוחנן היו לו שתי שדות אחת ביהודה ואחת בגליל החזיק בזו שביהודה לזכות בזו שבגליל או בזו שבגליל לזכות בזו שביהודה קנה ובניכסי הגר לא קנה אפילו מיצר בנתיים רבי זעירא בעא קומי רבי יסא נתכוון לקנות מן המיצר ושרע מיניה רב חסדא אמר ניכסי הגר החזיק בצפונן על מנת לזכות בדרומן בדרומן על מנת לזכות בצפונן לא נתכוון לקנות באמצעיתן לא קנה עד שעה שיתכוין לקנות באמצעיתן מתניתא פליגא על רב חסדא גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו המחזיק בקרקע חייב בכל המחזיק בקמה חייב בלקט שכחה ופיאה ופטו' מן המעשרו' ואין אויר מפסיק בין שיבולת לשיבולת תמן תנינן אם היה מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה שמואל אמר לא קנה אלא אותו קלח בלבד והתנן אם היה מחוב' לקרקע ותלש כל שהו' קנה א"ר יוסי קיימה ר' אבודמא נחותא מודה שמואל בניכסי הגר ר' יוחנן בעי המטלטלין מהו שיקנו בגרירה א"ר בר ממל מה צריכה ליה בעורות הקשי' אבל בעורו' הרכים לא קנה עד שיגביה מתניתא פליגא על רבי בא בר ממל הגונב כיסו של חבירו והוציאו בשבת חייב שכב' נתחייב בגניבתו של כיס עד שלא קידשה עליו השב' אבל אם היה גורר בו ויוצא פטור מפני שחלה עליו מיתה ותשלומין כאחת הא אם לא חלה עליו מיתה ותשלומין כאחת חייב אמר רבי מתנייה תיפתר באילין כיסייא רברבייא דאורחיהון מתגררה מניין למדו לגילגול שבועה מסוטה אמן מאיש זה אמן מאיש אחר עד כדון דברים שהן ראויין להשביע דברים שאינו ראוי להשביע אמר רבי יוסי בי רבי בון נישמעינה מן הדא אמן שלא סטיתי ארוסה ונשואה שומרת יבם וכנוסה ארוסה ושומרת יבם ראוי הוא להשביע את אמר מגלגלין והכא מגלגלין אית תניי תני מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה אית תניי תני בזו אלה ושבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבועה הוון בעי מימר מאן דאמר מה זו באלה ובשבועה אף כל הנשבעין באלה ובשבועה ניחא ומאן דאמר זו באלה ובשבועה ואין כל הנשבעין באלה ובשבוע' לגילגול את למד ולשבועה אין את למד אית תניי תני מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן אית תניי תני זו באמן ובאמן אין כל הנשבעין באמן ובאמן הוון בעיי מימר מ"ד מה זו באמן ובאמן אף כל הנשבעין באמן ובאמן ניחא ומאן דאמר זו באמן ובאמן ואין כל הנשבעין באמן ובאמן כלום למדו לגילגול שבועה אלא מסוטה לגילגול את למד ולאמן אמן אי את למד

הלכה ו

(דף ס ע"ד) כל הנעשה דמים באחר כו' תמן תנינן זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה רבי בא רב חונה בשם רב אפי' צבור בציבורין א"ל רבי לעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר בלבד דבר שהוא צריך לשום אתייא דרב חונה כרבי יוחנן ור' לעזר בשיטתיה דתנינן תמן האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון א"ר לעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישי' כנגד תיישי' הוא חלקו משעה ראשונה א"ר יוחנן ואפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן דתנינן תמן הלקוח והניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה האחין השותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה בשחלקו וחזרו ונשתתפו כשחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקולבון בשלא חלקו ר' בא בשם רב יהודה בשם שמואל לזה פרה ולזה חמור החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה משך בעל החמור את הפרה ובא בעל הפרה למשוך את החמור ונמצא שמתה החמור בעל החמור צריך להביא ראייה שהיתה חמורו קיימת בשעה שמשך את הפרה שכל המוציא מחבירו עליו הראייה חוץ מן החליפין ומאן דלא סבר דא מילתא לא סבר בנזיקין כלום א"ר זעירא ואנא לי נא סבר לה א"ר בא לרבי זעירא מתניתא פליגא על שמואל היו בה מומין ועודה בבית אביה האב צריך להביא ראייה לא הבעל צריך להביא ראיה להוציא קידושין מרשות האב תלמידוי דרבי יונה אמרין תיפתר בקידושים קטנים דלמא רבי חונה ורבי פינחס ורבי חזקיה סליקין מישאול בשלמיה דרבי יוסף למילף מיניה א"ל מתניתא מסייעא לשמואל נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראייה ולא האב צריך להביא ראייה להוציא כתובה מרשות הבעל אמר לון לא מודה שמואל שאם משך בעל הפרה את החמור שהו' צרי' להביא ראייה שהיו בה מומין אילו עד שלא תיכנס לרשותו וזה כיון שכנס כמי שמשך ר' בא רב המנונא רב אדא בר אחוה בשה רב מברא לו פרה בדמי' דחזקיה א"ל הב לי אינון פריטיא (דף סא ע"א)אמ' ליה מה את בעי מינהון א"ל מיזבין ליה חמור משך בעל הפרה את החמור לא נקנית הפרה חמור מהו שיקנה רבי בא אמר נקנית רבי יוסי אומר אינה נקנית סבר רבי בא דאינון חליפין ולית אינון חליפין רבי מנא בשם רבי יוסי פעמים שתחילת מקח לזה ותחילת מקח לזה היך עבידא מכרה לו פרה בדמים סמיכה גבי חדא פריטייא למחר אשכחיה קאים תמן א"ל מה את קיים עביד הכא א"ל בעא אינון פריטייא א"ל מה את בעי מינהון אמר ליה מיזבן לי חד חמור א"ל הרי חמור לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו מתניתי' רשות הגבוה בכסף ורשות ההדיוט בחזקה כיצד גיזבר שנתן מעות הקדש במטלטלין קנה הקדש בכל מקום שהוא שנאמר ליי' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט כיצד לקח פרה מן ההקדש במאתים לא הספיק להביא מאתים עד שעמד במנה מביא מאתים הדא היא אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט פרה מן ההקדש במנה לא הספיק להביא מנה עד שעמד במאתים מביא מאתים הדא היא דכתיב ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו הא אם יוסיף הרי הוא קם לו ואם לאו אינו קם לו שור זה עולה ובית זה קרבן קנה הקדש בכל מקו' שהוא דכתיב ליי' הארץ ומלואה וגו' ובהדיוט לא קנה עד שעה שיחזיק

הלכה ז

(דף סא ע"א) מצות שהאב חייב לעשות לבנו למוהלו לפדותו ללמדו תורה וללמדו אומנות להשיאו אשה

רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים

למוהלו ביום השמיני ימול בשר ערלתו לפדותו דכתיב וכל בכור אדם בבניך תפדה ללמדו תורה ולמדתם אותם את בניכם ללמדו אומנות

תני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות להשיאו אשה והודעתם לבניך ולבני בניך אימתי אתה זוכה לבניך ולבני בניך בשעה שאת משיא את בניך קטני' ר' עקיבה או' אף לשוט על פני המי' דכתי' למען תחיה אתה וזרעך

מה למצו' או לעיכוב נישמעינה מן הדא בר תרימה אתא לגבי רבי אימי א"ל פייס לאבא דיסביני אתא פייסיה ולא קביל עלוי הדא אמרה למצוה אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה

מניין שאם לא עשה לו אביו שהו' חייב לעשו' לעצמו ת"ל אדם תפדה ונמלתם אותם ולמדתם אותם והודעת אתה למען תחיה אתה

תמן תנינן האב זכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים בנוי מניין ייראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם בכח גיבור בארץ יהיה זרעו וגו' בעושר נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם בחכמה ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם בשנים למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכשם שהוא זכה לו בחמשה דברים כך הוא חייב לו בחמשה דברים ואילו הן מאכיל ומשקה מלביש מנעיל מנהיג הדא הוא דכתיב יחולו על ראש יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם זב תשיש ומצורע עזיב ומחזיק בפלך בוריי נופל בחרב קצר ימים וחסר לחם מסכן

כד אתא שלמה מיקטול ליואב א"ל אביך גזר עלי חמש גזירות קבלין ואנא מיתקטיל וקבלין וכולהון קמין מן דבית דוד זב היה רחבעם והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לנוס לירושלם מ"ד זב מ"ד איסטניס מצורע זה עוזיהו ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו מחזיק בפלך זה יואש ואת יואש עשו שפטים תני ר' ישמעאל מלמד שהעמידו עליו בירניות קשים שלא הכירו אשה מימיהם והיו מענין בו כדרך שמענין את האשה הדא הוא דכתיב וענה גאון ישראל בפניו ועינה גאון ישר' בפניו ונופל בחרב זה יאשיהו דכתיב ויורו המורים למלך יאשיהו ואמר רבי יוחנן מלמד שעשו גופו ככברה תני רבי ישמעאל שלש מאות חיצים יורו במשיח יי' וחסר לחם זה יויכין וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו וגו'

תמן תנינן אם התחילו אין מפסיקין התחלת המרחץ אי זו היא רבי זריקן בשם רבי חנינה משיתיר איזורו רב אמר משיתיר מנעלו

רבי יהושע בן לוי הוה יליף שמע פרשתה דבר בריה בכל ערובת שובתא חד זמן אינשי ועל מיסחי בההן דימוסין דטיבריא והוה מיסתמיך על כתפיה דרבי חייה בר בא אנחר ונפק ליה מן דימוסא אמר כך הוה רבי לעזר בר יוסי אמר שליח מטי א"ל רבי חייה בר בא לא כן אלפן רבי אם התחילו אין מפסיקין אמר ליה חייה בני וקלה היא בעיניך שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני מ"ט והודעת' לבניך ולבני בניך וגו' יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב כיו' אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב

ר' חזקיה בר ירמיה ר' חייה בשם ר' יוחנן אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוש או ראשון ראשון או אחרון אחרון גידול אמר כל האו' שמועה משם אומרה יהא רואה בעצמו כאלו בעל השמועה עומד לפניו מה טעמא אך בצלם יתהלך איש וגו'

רב אדם יקרא איש חסדו ואיש אמונים מי ימצא זה רבי זעירא דאמר רבי זעירא לית אנן חשין על שמועתה דרב ששת דהוא גברא מפתחא וא"ר זעירא לר' יסא חכם ר' לבר פדייה דאת אמ' שמועתא מן שמיה א"ל רב אדא בר אחוה אמרין משמו

מצות שהבן חייב לעשות לאביו אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו כיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומכסה ומנעיל מכניס ומוציא מן דמאן חונה בר חייה אמר משל זקן ואית דבעי מימר משלו לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר' חנינה מניין אפילו אמר לו אביו השלך את הארנקי הזו לים ששומע לו בההוא דאית ליה חורנין ובעושה הנחת רוחו של אביו [אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש (דף סא ע"ב) ספיקה בידו האשה אינה ספיקה בידה מפני שיש רשות לאחרים עליה נתאלמנה או נתגרשה כמי שהיא ספיקה בידה לעשות

עד איכן הוא כיבוד אב ואם אמר להן ולי אתם שואלין לכו שאלו לדמה בן נתינה דמה בן נתינה ראש פטר כולי הוה פעם אחת היתה אמו מסטרתו לפני כולי שלו ונפל קורדקסין שלה מידה והושיט לה כדי שלא תצטער

א"ר חזקיה הגוי האשקלוני היה וראש כל פטר כולי היה ואבן שישב עליה אביו לא ישב עליה מימיו וכיון שמת עשה אותה יראה משלו

פעם אחת אבדה ישפה של בנימן אמרין מאן דאית ליה טבא דכוותה אמרין דאית לדמה בן נתינה אזלון לגביה ופסקו ליה עימיה במאה דינרין סליק בעא מייתיתא להון ואשכח לאבוי דמך ואית דאמרין מפתחא דתיבותא הוה יהיב גוא אצבעיה דאבוה ואית דאמרין ריגליה הוות פשיטה על תיבותא נחת לגביהון אמר לון לא יכילית מייתיתה לכון אמרין דילמא דהוא בעי פריטין טובן אסקיניה למאתי' אסקיניה לאלף כיון דאיתעיר אביו מן שינתיה סלק ואייתיתה להון בעו מיתן ליה כד פסקו לה לאחרייא ולא קביל אמר מה אנא מזבנא לכון איקרא דאבהתי בפריטין איני נהנה מכיבוד אבותיי כלום מה פרע לו הקדוש ברוך הוא שכר אמר רבי יוסי בי רבי בון בו בלילה ילדה פרתו אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב ושקלוה

אמר רבי שבתי כתיב ומשפט ורב צדקה לא יענה אין הקדוש ברוך הוא משהא מתן שכרן של עושה מצות בגוים

אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת ונפסק קורדייקין שלה והלך רבי טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה פעם אחת נכנסו חכמי' לבקרו אמרה להן התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי בכיבוד יותר מדאי אמרין לה מה הוא עביד ליך ותניית להון עובדא אמרין לה אפילו הוא עושה כן אלף אלפים אדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע

אמו של ר' ישמעאל באת ואמרה וקבלה עליו לרבותינו אמרה געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד באותה שעה נתכרכמו פניהן של רבותינו אמרין איפשר לית ר' ישמעאל נוהג בכבוד אבתיו אמרו לה מהו עביד ליך אמרה כד נפיק מבית וועדא אנא בעה משזגה ריגלוי ומישתי מהן ולא שבק לי אמרין הואיל והוא רצונה הוא כיבודה

א"ר מנא ויאות אילין טחונייא אמרין כל בר נש ובר נש זכוותיה גו קופתיה אימיה דר' טרפון אמר' לון אכין ואגיבונת' אכין אימיה דרבי ישמעאל אמרה לון אכן ואגיבונה אכן

ר' זעירא הוה מצטער ואמר הלואי הוה לי אבא ואימא דאוקרינון ואירת גן עדן כד שמע אילין תרין אולפנייא אמר בריך רחמנא דלית לי לא אבא ולא אימא לא כרבי טרפון הוינא יכיל עביד ולא כרבי ישמעאל הוינא מקבלה עלוי אמר ר' אבון פטור אני מכיבוד אב ואם אמרין כד עברת ביה אימיה מיית אבוהי כד ילידתיה מיתת

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש שהוא כודנו לריחים ויורש גן עדן כיצד הוא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם חד בר נש הוה מייכל לאבוי תרנגולין פטימן חד זמן אמר ליה אבוי ברי אילין מנן לך א"ל סבא סבא אכול ואדיש דכלבייא אכלין ומדשין נמצא מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם כיצד כודנו בריחיים ויורש גן עדן חד בר נש הוה טחין בריחייא אתא מצוותא לטחונייא א"ל אבא עול וטחון תחתיי אין מטת מבזייה טב לי אנא ולא את אין מטת מילקי טב לי אנא ולא את ונמצא כודנו לריחיים ויורש גן עדן

איש אמו ואביו תיראו ונ' את יי' אלהיך תירא הקיש מורא אב ואם למורא המקום נאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת ונאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו הקיש קיללת אב ואם לקיללת המקום אבל אי איפשר לומר מכה כלפי למעלה וכן בדין מפני ששלשתן שותפין בו

אי זהו מורא לא יושב במקומו ולא מדבר במקומו ולא סותר את דבריו אי זהו הכיבוד מאכיל ומשקה מלביש ומנעיל ומכניס ומוציא ומן דמאן חונה בר חייה אמר מילתיה דרבי חייה בר בא פליגא

דאמר רבי חייה בר בא תני רבי יודן בר ברתיה דר' שמעון בן יוחי דתני ר"ש בן יוחי גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקדוש ברוך הוא יותר מכבודו נאמר כאן כבד את אביך ואת אמך ונאמר להלן כבד את יי' מהונך במה את מכבדו מהונך מפריש לקט שכחה ופיאה מפריש תרומ' ומעשר ראשון ומעש' שני ומעשר עני וחלה ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית מאכיל את הרעיבי' ומשקה את הצמיאי' אם יש לך את חייב בכל אילו ואם אין לך אין את חייב באחת מהן אבל כשהוא בא אצל כיבוד אב ואם בין שיש לך בין שאין לך כבד את אביך ואת אמך אפילו את מסבב על הפתחים

רבי אחא בשם ר' אבא בר כהנא כתיב אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה ולא תדע טילטל הקדוש ברוך הוא מתן שכרן של עושי מצו' כדי שיהו עושי אותם באמונ' ר' אחא בשם ר' יצחק כתיב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים מכל מה שאמרתי לך בתורה תשמור שאין את יודע מאי זה מהן יוצא לך חיים

א"ר אבא בר כהנא השוה הכתוב מצוה קלה שבקלות למצוה חמורה מן החמורו' מצוה קלה שבקלו' זו שילוח הקן ומצוה חמורה שבחמורו' זו היא כיבוד אב ואם ובשתיהן כתיב הארכת ימים א"ר אבון מה אם דבר שהוא כפריעת חוב כתי' בו למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך דבר שיש בו חסרון כיס וסיכון נפשות לא כל שכן א"ר לוי וההיא דרבנין גדול הו' דבר שהוא כפריעת חוב מדבר שאינו כפריעת חוב

תני ר' שמעון בן יוחי אומר כשם שמתן שכרן שוה כך פורענותן שוה עין תלעג לאב ותבוז לקהת אם עין שהלעיגה על כיבוד אב ואם וביזת לא (דף סא ע"ג) תקח האם על הבנים יקרוה עורבי נחל יבוא עורב שהוא אכזרי ויקרינה ולא יהנה ממנה ויאכלוה בני נשר יבוא נשר שהוא רחמן ויאכלנה ויהנה ממנה

רבי ינאי ורבי יונתן הוון יתבין אתא חד בר נש ונשק ריגלוי דרבי יונתן א"ל רבי ינאי מה טיבו הוא שלם לך מן יומוי א"ל חד זמן אתא קבל לי על בריה דיזוניניה ואמרית ליה איזיל צור כנישתא עלוי ובזיתיה ואמר ליה ולמה לא כפתוניה א"ל וכופין אמר ליה ואדיין את לזו אמר לון חזר ביה רבי יונתן וקבעה שמועה משמיה אתארבי יעקב בר אחא רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן שכופין את הבן לזון את האב אמר רבי יוסי הלואי הויין כל שמועתי בריין לי כהדא שכופין את הבן לזון את האב

אי זו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ושופר ולולב ותפילין אי זו היא מצו' עשה שלא הזמן גרמא כגון אבידה ושילוח הקן ומעקה וציצית ר"ש פוטר הנשי' מן הציצית שהוא מצות עשה שהזמן גרמה א"ל ר"ש אין אתם מודין לי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי כסות לילה פטור מן הציצית אמר רבי הילא טעמון דרבנין שכן אם היו מיוחדות לו ליום ולילה שהיא חייבת בציצית

א"ר לעזר פסחן של נשים רשות ודוחין עליו את השבת רבי יעקב בר אחא בשם רבי לעזר פיסחן של נשים ושל עבדים רשות כ"ש דוחין עליו את השבת מצתן מהו א"ל חובה ר' זעירה אמ' מחלוקת ר' הילא אמר דברי הכל מתניתא מסייעא לדין ומתני' מסייעה לדין מתניתא מסייעה לר' זעיר' חזרת מצה ופסח לילה הראשון חובה ושאר כל הימים רשות מתניתא מסייעא לר' הילא נאמר לא תאכל עליו חמץ ונ' שבעת ימי' תאכל עליו מצו' לחם עוני את שהוא בבל תאכל חמץ הרי הוא בקו' אכול מצה ונשי' הרי הן בבל תאכל חמץ הרי הן בקום אכול מצה והא תנינן כל מצות עשה שהזמן גרמא האנשים חייבין והנשים פטורות א"ר מנא הוא מצות עשה שהיא באה מכח בלא תעשה ואתיא כמ"ד פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי ר"מ רבי יוסי או' האשה עושה פסח שני לעצמה א"צ לומר הראשון רבי אלעזר בי ר"ש אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני מה טעמא דר"מ איש שה לבית אבות ואם רצו לבית מה טעמא דר' יוסי איש שה לבית אבות כ"ש לבית מה טעמא דרבי אלעזר בי ר"ש איש לא אשה מה מקיימין רבנן איש פרט לקטן א"ר יונה אפילו כמאן דמר חובה שנייא היא שהדבר מסויים שלא יקבע הדבר חובה חוץ מבל תשחת ומבל תקיף ומבל תיטמא למתים

איסי או' אף משום לא יקרחו קרחה מה טעמא לא יקרחו קרחה את שישנו בפאת זקן ישנו בקרחה ונשים שאין להן זקן פטורות מן הקרחה ועוד מן הדא בנים ולא בנותא"ר לעזר נשים חייבות בקרחה מה טעמא כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך אחד אנשי' ואחד נשי' מה מקיים ר' לעזר בני' בשעה שישר' עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא קרואי' בני' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקדוש ברוך הוא אינן קרויין בנים

רב מפקד לאילין דבי רב אתי רב המנונא מפקד לחברייא פקדון לנשיכון כד הוויין קיימין על מיתיא דלא ליהויין מתלשן בשעריהון שלא יבואו לידי קרחה

עד כמה היא קרח' אית תניי תני כל שהוא ואית תניי תני כגריס מאן דמר כל שהו' ממשמע קרח' כל שהוא מ"ד כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר להלן קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף כאן כגריס ר' יוסי בר ממל כהנת מותרת לצאת חוצה לארץ מ"ט אמור אל הכהנים לא אל הכהנות דלא כן מה אנן אמרין הואיל והיא בכלל גזירה לא תצא אם או' את כן נמצאת דוחה פרשת טמאו' וכהן מניח ידו תחתיה ומניפה אין הדבר כאור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפי' תימר כהן ילד אין יצר הרע מצוי שעה תני ר' חייה מצוי סוטה גידמת שני כהני' מניפי' על ידיה

הלכה ח

(דף סא ע"ג) כל מצוה שאינה תלויה בארץ כו' כתיב אלה החוקים והמשפטים אשר תשמרון לעשות בארץ בארץ אתם חייבין לעשות אין אתם חייבין בחוצה לארץ אדיין אנו אומרי' מצות התלויות בארץ אינן נוהגות אלא בארץ יכול אפילו מצות שאינן תלויות בארץ לא יהו נוהגות אלא בארץ ת"ל השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף יי' וגו' ושמתם את דברי אלה אפילו גולים ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם מה אית לך כגון תפילין ות"ת מה תפילין ות"ת שאינן תלויין בארץ נוהגין בארץ ובחוצה לארץ אף כל דבר שאינו תלוי בארץ יהא נוהג בין בארץ בין בחוצ' לאר'

מעתה משנגאלו יהו פטורין כתי' ויעשו כל הקהל השבי' וגו' עד בימי ישוע ולמה ישוע הילל בריה דר' שמואל בר נחמן אמ' פגם הכתוב כבוד צדיק בקבר מפני כבוד צדיק בשעתו

הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו ר' יוסי בי ר' חנינה אמר מדבר תורה נתחייבו הדא היא דכתיב והביאך יי' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה הקיש ירושתך לירושת אבתיך מה ירושת אבתיך מדבר תורה אף ירושתך מדבר תורה והטיבך והרבך מאבתיך פטורין היו ונתחייבו ואתם פטורין הייתם ונתחייבתם אבתיך לא היה עליהם עול מלכות ואתם אף על פי שיש עליכם עול מלכות אבתיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב א"ר אלעזר מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות מה טעמא ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים מה מקיים רבי לעזר ואת בכורות בקרינו וצאנינו מכיון (דף סא ע"ד) שקיבלו עליהן דברים שלא היו חייבין עליהם אפי' דברים שהן חייבין העלה עליהם המקום כאילו מאיליהם קיבלו עליהם מה מקיים ר' יוסי בי ר' חנינה ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים מכיון שקיבלו עליהן בסבר פנים יפות העלה עליהן המקום כאילו מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות

מה מקיים רבי לעזר מאבותיך פתר לה לעתיד לבוא דא"ר חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים תלתי אחרנייתא אילין אינון את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני ר' יודה אמר שלמאה שבייה נבטייה ר"ש אמר אסיא ואסטטיה ודרמשק ר' ליעזר בן יעקב או' אסייא וקרתיגנה ותורקי ר' או' אדום ומואב וראשית בני עמון

מאבתיך אבתיך אף על פי שנגאלו חזרו ונשתעבדו אבל אתם משאתם נגאלין עוד אין אתם משתעבדין מה טעמא שאלו נא וראו אם יולד זכר כשם שאין זכר יולד כך אתם משאתם נגאלין אין אתם משתעבדי'

חוץ מן הערלה ומן הכלאי' ר' אליעז' או' אף החדש מה טעמא דרבי אליעזר בכל מושבותיכ' בין בארץ בין בחוצה לארץ מה מקיימין רבנן בכל משבותיכם בחדש שבו שיצא לחוצה לארץ רבי יונה בעה ולמה לא תנינן אף החלה א"ל רבי יוסי לא תנינן אלא דברים שנהגין בישר' ונוהגין בגוים וחלה נוהגת בישר' ואינה נוהגת בגוים מה טעמא ראשית עריסותיכם ולא של גוים

הלכה ט

(דף סא ע"ד) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו כו' הא כל היושב ולא עבר עביר' נותנין לו שכר כעושה מצוה ואת אמר' אכן אלא כן אנן קיימין במחוצה עשה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ והעובר עבירה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ תמן תנינן הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה אמר רבי זעירה מי שבאת לידו ספק עבירה ולא עשאה

אמר רבי יוסי בי רבי בון מי שייחד לו מצוה ולא עבר עליה מימיו מה אית לך אמר רבי מר עוקבן כגון כיבוד אב ואם

אמר רבי מנא אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת יי' כהולכים בתורת יי' אמר רבי אבון אף לא פעלו עוולה בדרכיו הלכו כבדרכיו הלכו א"ר יוסי בי רבי בון מה כתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים מכיון שלא הלך בעצת רשעים כמי שהלך בעצת צדיקים

דרש בן עזאי זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח אילו זבוב אחד שמת שמא אינו מבאיש שמן רוקח וזה על ידי חט אחד שחטא איבד כל זכיות שבידו

דרש ר' עקיבה לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק לבלי חוקים אין כתיב כאן אלא לבלי חוק למי שאין בידו מצוה אחת שיסייע לו לכף זכות הדא דאת אמר לעולם הבא אבל בעולם הזה אפי' תשע מאות ותשעי' ותשעה מלאכים מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות ומה טעם אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף להגיד לאדם יושרו ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר

אמר רבי יוחנן אם שמעת דבר מר' ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי נקב אזנך כארפכס הזו ושמע דאמר רבי יוחנן ר' ליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אפילו תשע מאות ותשעי' ותשעה מלאכי' מלמדין עליו חובה ומלאך אחד מלמד עליו זכות הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות ולא סוף דבר כל אותו המלאך אלא אפילו תשע מאות ותשעים ותשעה צדדין מאותו המלאך מלמדין עליו חובה וצד אחד מאותו המלאך מלמד עליו זכות הקדוש ברוך הוא מכריעו לכף זכות מה טעם אם יש עליו מלאך אחד מאלף אין כתיב אלא אחד מני אלף מאלף לצדדין של אותו מלאך מה כתיב בתריה ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר פדעהו בייסורין מצאתי כופר מצא כופר לעצמו הדא דאת אמר בעולם הזה אבל לעולם הבא רובו זכיות יורש גן עדן רובו עבירות יורש גיהנם היה מחציין רבי יוסי בן חנינה אמר נושא עון רבי אבהו אמר נושא כתיב מה הקדוש ברוך הוא עושה חוטף אחד מחובותיו וזכיותיו מכריעות א"ר לעזר ולך יי' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ואין לית ליה את יהיב ליה מן דידך היא דעתיה דר' אלעזר דר' אלעזר אמר ולך יי' חסד מלמד שהוא מטה כלפי החסד

רב ירמיה א"ר שמואל בר רב יצחק בעא צדקה תצר תם דרך ורשעה תסלף חטאת חטאים תרדף רעה ואת צדיקים ישלם טוב רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחשך ידמו וגו' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וסייגין סייגא ותרעין תריעה ובני סייגין סייגה ותרעין תריעה אלא בעי ר' ירמיה בשם ר' שמואל בר רב יצחק שומר את עצמו מן העבירה פעם ראשונה ושנייה ושלישית מיכן והילך הקדוש ברוך הוא משמרו מה טעמא הן כל אלה יפעל אל פעמיים שלש עם גבר

אמר רבי זעירא ובלחוד דלא יתוב ליה והחוט המשולש לא לעולם ינתק אין כתיב כאן אלא לא במהרה ינתק אין אטרחת עלוי מיפסק הוא

רבי חונא בשם רבי אבהו הקדוש ברוך הוא אין לפניו שכחה הא מפני ישראל נעשה שוכחן מה טעמא מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע נושא כתיב וכן דוד הוא אומר נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה

הדרן עלך האשה נקנית