header2

רב אדא בר אחווה – אגדה ג

פ"ג הי"א (ה"ט בכ"י ליידן) דף סז ע"א עמ' 723

מקור תרגום
שלחו חכמים ואמרו לו. שלחו חכמים ואמרו לו
מה מעשים טובים יש בידך. מה מעשים טובים יש בידך
אמ' להן. אמר להן
מימיי לא קדמני אדם לבית הכנסת. מימיי לא קדמני אדם לבית הכנסת
ולא הינחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי. ולא הינחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי
ולא הילכתי ארבע אמות בלא תורה. ולא הילכתי ארבע אמות בלא תורה
ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף. ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף
ולא היצעתי וישנתי שינת קבע. ולא היצעתי וישנתי שינת קבע
ולא צעדתי בין החבירים. ולא צעדתי בין החברים
ולא כיניתי שם לחבירי. ולא כיניתי שם לחבריי
ולא שמחתי בתקלת חבירי. ולא שמחתי בתקלת חבריי
ולא באת קללת חבירי על מיטתי. ולא באת קללת חבריי על מיטתי
ולא הילכתי בשוק אצל מי שהו' חייב לי. ולא הילכתי בשוק אצל מי שהוא חייב לי
מימיי לא הקפדתי בתוך ביתי. מימי לא הקפדתי בתוך ביתי
לקיים מה שנ' "אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי". לקיים מה שנאמר אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי

 

עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בבלי סוכה כח ע"א (בשינויים)

בבלי תענית כ ע"ב(בשינויים)

בבלי מגילה כח ע"א(בשינויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבנו חננאל על בבלי תענית כה ע"ב

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

אגדה זו מתמקדת ברב אדא בר אחווה, באגדות קודמות הוצג כמי שמסוגל למעשי נס, וחבריו שואלים מה מעשים טובים[1] יש בו, מה מעלותיו שבגינן זכותו רבה כל כך.

רב אדא בר אחווה מציין אחד עשר מנהגים באורח חייו שאותם מקפיד לקיים:

-          שניים מהם קשורים לבית הכנסת: הוא ראשון הבאים אליו והאחרון לעוזבו.

-          שלושה קשורים ללימוד התורה: מעולם לא צעד ארבע אמות בלא לימוד התורה,[2]לא למד במקום מטונף[3] ולא ישן שינת קבע, כלומר שינה ארוכה, זאת משום שֶׁכָּמַהּ ללימוד התורה ורצה לשוב וללמוד מיד.

-          ארבעה מנהגים קשורים להיבט החברתי הקשור לחבריו, באי בית המדרש: הוא לא צעד בין החברים היושבים על הקרקע ולומדים, משום שהדבר עשוי היה להיראות כאילו פוסע על ראשיהם, ויש בכך משום זלזול בכבודם.[4] מעולם לא כינה חבריו בשמות,[5] מובן מכך כי ראה כבוד לאדם כשפונים אליו בשם שניתן לו בלידתו. הוא לא שמח לאידם של חבריו. לא שמח בתקלת חבריו לא שמח לאידם. נוסף על כך טרם נרדם היה מוחל לכל מי מחבריו שפגעו בו.

-          בעת שהלווה לאיזשהו אדם הקפיד שלא להיראות לפניו. בתורה נאמר: 'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ' (שמות כ"ב כ"ד – כ"ה). אין ספק שרב אדא בר אחווה מילא בקפידה אחר הכתוב ואף מעבר לכך, הוא דאג שלא להיפגש עם הלווה ממנו, אף לא באופן אקראי ברשות הרבים, מחשש שמא ירמוז לו בכך כי עליו לפרוע את חובו.

-          המנהג האחרון שציין רב אדא בר אחווה קשור לחייו הפרטיים; הוא ציטט פסוק ממזמור תהילים: '... אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי' (תהלים ק"אב'). כפשוטו אמר הדובר במזמור כי בהנהגותיו בתוך ביתו הוא נוהג בלב תמים, נקי ממחשבות חטא, ואילו באגדה דרש רב אדא בר אחווה את הפסוק בהקשר לכעס. הוא הקפיד שגם בביתו לא יקפיד, היינו לא יכעס.

בכל דור שאלו תלמידים את רבותיהם על הייחוד באורח חייהם שהביאם לאריכות ימים,[6] ותשובתם הייתה לרוב מתחום לימוד התורה והיחס לאחר. תשובתו של רב אדא בר אחווה על השאלה מה מעשים טובים שיש בידיו היא המפורטת מכולן.



[1]במקבילות שואלים תלמידים את רבותיהם מדוע האריכו ימים, והתשובה על שאלתם דומה.

[2]רבן יוחנן בן זכאי אמר על לימוד התורה: '...אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת...' (משנה אבות פ"ב מ"ח), ובאבות דרבי נתן (נ"ב פרק לא) הורחבה המימרה: '... שלא נוצרו הבריות על דברי הבטלה אלא על דברי תורה שנאמר כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ(דברים ל' כ') חייך בעולם הזה ואורך ימיך לעולם הבא'.

[3]בירושלמי נשאל אם מותר להרהר (בדבר תורה) בבית הכיסא, נמסר שישנה מחלוקת, חזקיה התיר ואילו רבי יסא אסר (ברכות פ"ג ה"ד דף ו ע"ג), ובבלי נאמר: אסור להרהר בדבר תורה במקום מטונף (בבלי ברכות כד ע"ב), על אחת כמה וכמה ללמוד בו תורה.

[4]ראו קרבן העדה על הדף ורש"י על מגילה כז ע"ב  ד"ה ולא פסעתי על ראשי עם קדש.

[5]בעל קרבן העדה מסתמך על תוספות (מגילה כז ע"ב ד"ה ולא כניתי שם לחבירי), ומציין כי נהג כן אפילו לא היה הכינוי שם גנאי.

[6] על כך נשאלו התנאים: רבי אלעזר בן שמוע (בבלי מגילה כז ע"א וסוטה לא ע"א), רבי נחוניא בן הקנה (בבלי מגילה כח ע"א), רבי יהושע בן קרחה (שם, שם), והאמוראים רבי זכאי (בבלי מגילה כז ע"ב), רבי פרידא (בבלי מגילה כח ע"א) ורבי זירא (שם, שם).