|
מתריעין על השרב פ"ג ה"ו דף סו ע"ד עמ' 721 |
|
| מקור | תרגום |
| ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן. | רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן |
| מתריעין על השרב. | מתריעין על השרב |
| מה טע'. | מה טעמא |
| “קודר הילכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע”. | “קודר הילכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע”. |
עדי נוסח
לא נמצאו
מקבילות
לא נמצאו
מקצת עדי נוסח עקיפים
לא נמצאו
סוגה
ממרה ומדרש
עיון קצר באגדה
במשנה[1] מפורטות מכות שעליהן יש להתענות ולהתריע: שדפון, ירקון, ארבה וחסיל. המשותף למכות אלו שהן פוגעות בחקלאות ובאפשרויות התזונה. שתי צרות נוספות המוזכרות במשנה הן חיה רעה וחרב, ובניגוד לקודמות פגיעתן אינה חקלאית.המכנה המשותף למכות שפורטו הוא היותן 'מכה מהלכת', כלומר, הן הולכות ומתפשטות, ויש בהן סכנה לארץ כולה.
אגדה זו עוסקת בשרב, מכה שאינה חקלאית והשפעתה מוגבלת לאזור המכה בלבד.
רבי שמואל בר נחמן הביא הלכה בשם רבי יונתן שטען כי 'מתריעין על השרב; שרב הוא כינוי לפרקי חום ויובש המשפיעים על ארץ ישראל בעונות המעבר, באביב ובסתיו, ולעיתים גם בקיץ.השרב מתאפיין בטמפרטורות גבוהות ובלחות יחסית נמוכה.השרב מתפתח כתוצאה מתופעות מטרולוגיות, לכן אין הכרח למציאותה של השמש בתופעה.
בעל הסוגיה שאל: 'מה טעמא', משמע מה המקור לקביעתו של רבי יונתן, והשיב כי רבי יונתן ביסס דבריו על הפסוק 'קֹדֵר הִלַּכְתִּי בְּלֹא חַמָּה קַמְתִּי בַקָּהָל אֲשַׁוֵּעַ' (איוב ל' כ"ח) ודרשו שלא כפשוטו. את מדרשו של הפסוק מבאר בעל עלי תמר "שנעשה קודר לא ע"י ששזפתו השמש אלא מפאת השרב הלוהט ואויר הלוהט, ולפיכך אמר שיש להקדים התפילה לצרה, ולהתריע שיחלש השרב וגם יחדל. שכן אם יתפתח ויתחזק הוא יהווה סכנה להולכי דרכים וגם לאלו שהם בבית וברחוב, ויש להתפלל שלא יכם השרב.
[1]תענית פ"ג מ"ה.