עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

רבנו חננאל על בבלי תענית כה ע"ב

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

נאמר במשנה:[1] '... אסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת סנדל...'. איסורים אלו חלים מתענית הציבור השביעית בעת עצירת הגשמים, והן גם אסורות על אבלים. מכך משתמע כי אף שלא הוזכרה במפורש תספורת של שיער הראש והזקן, הרי זו אסורה.

מסופר כי בעת עצירת גשמים, כשרצה רבן יוחנן בן זכאי שירד גשם, נהג לשלוח את סַפָּרוֹ לעמוד לפני ההיכל ולומר 'בגין דרבי בעי מספרא ולית בחייליה מצטער'. יש מקום לשאול מדוע שלח את הסַפָּר ולא התייצב בעצמו לפני המקדש או בתוכו, וכמו כן האם ראוי שהרצון להסתפר יהיה מרכזי בבקשה לגשם.

בעל קרבן העדה מסביר כי רבן יוחנן בן זכאי שלח את סַפָּרוֹ כיוון שלא ראוי כי תלמיד חכם יופיע בציבור כשזקנו ושערו אינם מסודרים.[2] בעל עלי תמר מפרש כי הייתה זו שיחת חולין בין רבן יוחנן בן זכאי לבין סַפָּרוֹ, והוא שלחו לעמוד לפני ההיכל בבדיחות דעת, אלא שהספר עשה זאת ברצינות רבה.[3] ואפשר כי שלח את סַפָּרוֹ כדי שיראה הציבור את צערו, יצטער  ויתפלל ביתר תוקף.

באשר לשאלה אם עניין התספורת ראוי שיהא מרכזי בבקשה לגשם, מפרש בעל עלי תמר רבן יוחנן בן זכאי היה כהן ואסור היה לו לעמוד לפני ההיכל פרוע ראש.[4]

מכל מקום מעשה הסַפָּר אמור לגאול את רבן יוחנן בן זכאי מצערו, והתברר שדבריו גרמו לכך שמיד ירד גשם, מכאן שלא סבלו של הציבור וצערו הורידו גשם, אלא צער היחיד, צערו של רבן יוחנן בן זכאי, הוא שהביא לגמר הבצורת, ההצלה הייתה בזכותו.[5]

---