עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

בבלי תענית כג ע"א (בשנויים)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרות וסיפור

 

עיון קצר באגדה

שני חלקים באגדה זו; בחלק אחד הובאו תגובות בעל האגדה לחלקים קצרים של הסיפור המשנאי על חוני המעגל שעג סביבו מעגל ונשבע שלא יצא משם עד שירדו גשמים.[3] בחלק השני מסופר מה עשה כדי להפסיק את הגשמים, סיפור שאינו מצוי במשנה.[4]

חלק א – תגובות בעל האגדה לסיפור התנאי

א.     לאחר שחוני נשבע כי לא יצא מהמעגל שחג סביבו עד שירדו גשמים, נאמר במשנה: 'התחילו הגשמים מנטפין', כלומר, לא ירד גשם אלא טפטוף קל בלבד. בעל האגדה הסביר כי הטפטוף נועד רק כדי להתיר את נדרו של חוני המעגל, ולא היה בו משום היענות לדרישת חוני, וודאי שלא כדי למלא את בקשת העם.

ב.     נוכח הטפטוף, פנה חוני לאל ואמר: 'לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות, ירדו בזעף'. לבקשתו–דרישתו של חוני לגשמים שבורות המים יתמלאו השיב האל בגשמי זעף הגורמים לנזקים. שמואל המחיש את גשמי הזעף באומרו 'כמפי הנוד',[5] היינו, כמו נוזל שיורד מפתח נוד בזרם חזק שאינו ממלא אחר צורכו של האדם, כך ירדו הגשמים.

ג.      לא הטפטוף ולא גשמי זעף טובים לעם ולכן אמר חוני: 'אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים'. האל נענה, וגשמי ברכה ירדו, כנראה, ללא הפסקה, ומסופר שעלו ישראל מהעיר אל הר הבית. לכאורה, ניתן היה להניח שעלו כדי להודות לאל, אך לפי בעל האגדה הם עלו להר הבית שהיו בו אכסדראות מקורות, כדי להתגונן מהגשם.

ד.     בהר הבית אמרו לו: 'כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם', אמירה המחזקת את הדיעה כי עלו להר הבית שהוא מקום גבוה יותר מהעיר ירושלים, כדי להתגונן מפני הגשם. הוא השיב: 'צאו וראו אם נמחית אבן הטועים'.  גשם ברכה שנמשך ללא הפסקה עלול להפוך לקללה, ואפשר כי חוני סבר שאם הגשמים המרובים יכסו את אבן הטועים, משמע כי אלו גשמים מזיקים, גשמי קללה.

סביר שהבאים להר הבית ידעו מהי אבן הטועים, אך בעל האגדה מסביר מהי אבן הטועים לבני זמנו שחיו, כנראה, זמן רב לאחר חורבן הבית. אבן הטועים היא המקום שבו הכריזו על אבדות וגם על מציאתן.[6]

פיסקת מעבר בין שני החלקים.

הפניית העם לראות אם אבן הטועים נמחתה הייתה אמירה רטורית, ולפי בעל האגדה חוני אמר לעם: 'כשם שאי אפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם, כך אי אפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם'. אמירה זו היא מעבירה לחלק השני של האגדה שמתאר את מעשי חוני שיובילו להפסקת הגשמים.

חלק ב – דרכו של חוני להפסיק את הגשמים

המסופר בחלק זה אינו מצוי במשנה, וזו הוספה של בעל האגדה שמצא לנכון לספר כיצד הביא חוני להפסקת הגשמים.

לעמדתו של חוני המעגל, ראשית יש להודות לאל על שנענה לבקשה והוריד גשמים, לכן מבקש שיביאו לו פר של הודיות כדי להקריבו.[7] ולאחר שהובא הפר סמך חוני ידיו על ראש הפר[8] ואמר: 'הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה. הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה. אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה'. האל נענה לבקשתו מיד, נשבה רוח שפיזרה את העננים, השמש זרחה, והאדמה יבשה. ומסופר שהעם יצא ומצא את המדבר מלא בכמהים, מכאן שהיו אלו גשמי ברכה אפילו למדבריות.

---