עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי ברכות פ"ט ה"ה דף יד ע"ג עמ' 76 (בשינויים)

בבלי תענית כב ע"ב (בשינויים)

ויקרא רבה (מהד' מרגליות) פרשה לה פיסקה יב ד"ה ונתתי גשמכם בעיתם עמ' תתלב

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[2] נאמר: 'על כל צרה שלא תבוא על הציבור מתריעין עליה חוץ מרוב גשמים', היינו, אף כי ריבוי גשמים עשוי להזיק, אין מתריעים עליהם שייפסקו.[3]

באגדה זו מובאים שני מדרשים שלא כפשוטם על הפסוק 'הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' (מלאכי ג' י'). ושניהם נועדו להסביר מדוע אין מתריעים על רוב גשמים.

רבי יוחנן דרש את הסיפא של הפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' כ'דבר שאיפשר לך לומ' עליו דיי היא ברכה' היינו אי אפשר לבקש להגביל את הגשמים לכמות שתהיה בה ברכה, שכן רוב טובה קללה היא".[4]

רב דרש את סיומו של הפסוק כי הברכה גדולה מצורכי האדם, לכן האדם מבקש מהאל שתיפסק בנוסח 'דיינו ברכה', ועושה זאת עד ששפתיו בלות,[5] אולם אין מתריעין עליה שתיפסק.

---