עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

פסיקתא דרב כהנא (מהד' מנדלבוים) פיסקא כד – שובה עמ' 337

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

אנקדוטה

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת סופר על רבי לוי בר סיסי שלקח ספר תורה בידו, עלה לגג ונשבע שאם קיים כל הכתוב בתורה, לא ייכנסו הגייסות של צבא האויב לעיר. באגדה זו

באגדה זו שני חלקים שמסופר בהם על גייסות שהגיעו לעיר בתקופה מאוחרת יותר.

חלק א

תלמידו של לוי בר סיסי עשה כמותו, המספר לא פירט אך מובן שלקח ספר תורה, עלה לגג ונשבע שאם ביטל דבר אחד מהתורה, שגייסות האויב ייכנסו, ואם לא ביטל, ילכו להם. ואומנם הגייסות הלכו ולא נכנסו לעיר. ניתן אם כן להניח כי התלמיד היה ראוי כדי שייעשה בזכותו נס, אולם היה פגם במעשהו כיוון שידו יבשה, כלומר, אפשר שלקתה בשיתוק.[1]

אפשר שהתלמיד נענש כי נשבע לא לאמת, הוא ידע ששבועתו לוקה באי דיוק, היה מודע לכך שלא קיים כל דבר הכתוב בספר התורה, לכן לא צריך היה להישבע בספר התורה האחוז בידו.[2]

חלק ב

תלמיד תלמידו של לוי בר סיסי עשה כמותו, אולם לא השפיע בכלום, הגייסות נכנסו לעיר, ויתר על כן הוא כלל לא נפגע. ודאי שלא היה ראוי כי ייעשה בזכותו נס, הרי הגייסות נכנסו לעיר, אך תמוה מדוע הוא לא נפגע. 

בעל האגדה משיב על התמיהה: 'לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באיזמל'.

חלקה הראשון של תשובתו הוא פתגם עממי שמשמעו השוטה אינו מודע לחטאו, לכן אינו נענש.[3] ובהקשר לתלמיד תלמידו של לוי בר סיסי, הוא אינו מודע כלל לכך ששבועה בנקיטת חפץ מחייבת אותו לומר אמת, הוא דיבר בעלמא, סבור היה כי עצם האחיזה בספר וחזרה על המשפט שאמר רבו היא הגורמת לנס, לכן אין טעם להענישו, כי יש להעניש אדם רק שיש בו הבנה, כשיש תקווה כי יבין את מעשהו וישתנה לטובה.

חלקה השני של התשובה הוא משל; בביטוי 'בשר המת',[4] הכוונה לבשר שאין לו כל תחושה. 'ולא ... מרגיש באוזמל' משמעו שאין כל השפעה כשאיזמל חותך את בשר המת, ואפשר שהכוונה היא כי אין בכך תועלת. הנמשל: השוטה הוא בשר המת, והאיזמל הוא העונש, ובהקשר לתלמיד תלמידו של לוי בר סיסי, אין טעם להענישו, הוא אינו חש, אינו מודע כלל למשמעותו ולמטרתו של האיזמל-העונש.

למעשה, שני חלקיה של תשובת בעל האגדה לתמיהה מדוע לא נענש אותו אדם, זהים, והם משקפים תופעה, לפיה פתגמים מורכבים של חז"ל הפכו בלשון העם לפשוטים וברורים יותר,[5] ואכן הפתגם העממי, חלקה הראשון של התשובה, ברור ונהיר.

סיכום

ניתן להבחין בהדרגה הולכת ופוחתת בין שלוש הדמויות ומעשיהן, לוי בר סיסי באגדה הקודמת, תלמידו ותלמיד תלמידו באגדה זו. מעשהו של לוי  בר סיסי נעשה מתוך מודעות שעשה ככל יכולתו לקיים את הכתוב בתורה, לכן הגייסות עזבו את המקום, ודבר לא קרה לו. תלמידו היה ראוי לכן הגייסות עזבו את העיר, אך כנראה ידע בוודאות שלא עשה ככל יכולתו לקיים את הכתוב בתורה, לכן נענש. תלמיד תלמידו פעל כמין 'אוטומט, לא מודע למהות הדברים, לכן לא קרה דבר בזכותו, הגייסות נכנסו לעיר, והוא לא נענש כי אינו אלא שוטה.

---