עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] מפורטת צרות שעליהן יש להתענות ולהתריע,  ובאגדה מובאת מימרה ומדרשים המציגים את התפילה כדרך למנוע מראש את בוא הצרות.

האגדה נפתחת במימרות של רבי לעזר[2] 'אוקיר לאסייך עד דלא תצטריך ליה' שמשמעה הוא כי יש להוקיר, היינו לכבד, את הרופא טרם שנצרכים לו. בעל האגדה שואל: 'מה טעמא' ומשיב במדרש פסוק שלא כפשוט: 'הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ' (איוב ל"ו י"ט). את המילה 'שׁוּעֲךָ' דרש כ'שַׁוְעָה', שמובנה הרגיל הוא קריאה לעזרה, ומובנה בתפילה הוא תחנון.[3] נמצא כי כל העורך תחינתו לפני  הצרה, האל מאמץ כוחו – תפילתו ומונע את בוא המגפה.[4]

בהמשך הובאו שתי דרשות נוספות לפסוק 'הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ'.

א.     רבי יוחנן למד מהפסוק כי אם האדם סידר תפילתו כראוי, היינו, אם ערך אותה כראוי,[5] לא יהיו לו צרי עין ומקטרגים מלפני האל, אלא הכל יהיו מאמצים את כוחו ומלמדים עליו זכות, כפי שנלמד מסיומו של הפסוק 'וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ'. [6]

ב.     רבי שמעון בן לקיש מסיק מהפסוק כי אם האדם סידר תפילתו כראוי, אם ערך אותה כראוי,[7] לא יהיה ל צורך להצר את פיו,[8] משמע להגביל את בקשותיו מהאל, אלא יהיה ביכולתו לבקש כל צרכיו כפי שנלמד מהפסוק '... הַרְחֶב פִּיךָ וַאֲמַלְאֵהוּ' (תהילים פ"א י"א).[9]

מהצמדת דרשותיהם של רבי יוחנן וריש לקיש לדרשתו של רבי לעזר ניתן להסיק כי יש בה בתפילה כדי להציל מ'מכה'; רבי לעזר מצא את קביעותה של התפילה טרם בוא הצרה ככלי יעיל למניעתה, ולעומתו סבורים רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שיש בתפילה, ללא קשר לזמנה, משום מניעת 'מכה'.

 

---