עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

לא נמצאו

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה ומדרש

 

עיון קצר באגדה

באגדה הקודמת השתמע מדברי רבי חנינא כי זכותו אינה מועילה להוריד גשמים כל עוד אנשי ציפורי אינם מתקנים את דרכם ואינם חוזרים בתשובה. באגדה זו מובאות שתי מימרות המביעות רעיון דומה.

רבי זעורא אמר בשמו: 'מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו', אין ביכולתם של גדולי להגן על הציבור בעת צרה, משום שהוא נידון לפי רובו, היינו אם רובו חוטא, כל הציבור נידון על כך.

כאסמכתא לדעה זו מובא מדרש הבנוי על ההקשר שבין שני פסוקים 'וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם: וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֵלַי לֵאמֹר' (דברים ב' ט"ז – י"ז).

לפי הדרשן לאחר חטא המרגלים כל העם היה כמנודה, והאל לא דיבר עם משה, כלומר, זכותו לא עמדה לו שהאל ידבר עימו, כי רוב העם חטא. אך לאחר שכל אנשי המלחמות[1] מתו, כלומר, אחרי שלושים ושמונה שנים לאחר שרוב העם מאותה תקופה כבר מת, רק אז דיבר האל בחיבה עם משה.[2]

המדרש מדגיש כי משה רבנו, גדול הנביאים נידון אף הוא על פי רובו של הציבור, ולא עמדה לו זכותו לשנות זאת.

רבי יעקב בר אידי אמר בשם רבי יהושע בן לוי אותה המימרה: 'מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו'. לאישוש הטענה דרש את הפסוק 'וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים' (מלכים א י"ח ל"ט). רק כאשר העם כולו חזרה בתשובה וקרא 'יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים' ירדה האש מהשמים ושרפה את הקורבנות, הצליח אליהו הנביא במאבק כנגד נביאי הבעל בהר הכרמל.

שני החכמים ביארו את המימרה באותה הצורה; משה רבנו ואליהו הנביא, גדולי הדור, לא עמדה להם זכותם לשנות מצבים כי הציבור והם בתוכם נידונים על פי הרוב.

---

[1] אנשי המלחמה הם אלו שהיו בתקופת המרגלים בני עשרים ומעלה.

[2] לעניין החיבה ראו קרבן העדה (על הדך) שמצטט את רש"י. המילה 'וַיְדַבֵּר' במקום 'ויאמר' יש בה משום חוזק, והמילה 'אֵלַי, מדגישה שאליו הוא האל פונה.