עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

תוספתא תענית (מהד' ליברמן) פ"ב ה"ח עמ' 332 (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה

 

עיון קצר באגדה

במשנה[1] נקבעו שלושה מקרים נוספים שבהם יש להכריז על תענית גשמים:  

א.     מקרה שבו ירדו גשמים מעטים שדי בהם לצמחים אך אין בהם די לאילן

ב.     מקרה שבו ירדו גשמים כבדים הטובים לאילן אך מזיקים הם לצמחים

ג.      מקרה שבו ירדו גשמים, אך לא היה בגשמים אלו די כדי למלא את הבורות, השיחין והמערות[2]

בתוספתא[3] קבעו חכמים את המועד בו יש להתריע על האילן ועל בורות המים '...ומתריעין על האילן בפרוס הפסח, ועל הבורות ועל השיחין ועל המערות בפרוס החג...'. על קביעה זו הקשה בעל הסוגיה: 'מעתה אפילו יותר מיכן'. במציאות הארצישראלית סיום עונת הגשמים היא בתקופת הפסח,[4] ואף על פי כן קבעו חכמים כי ניתן להתענות ולבקש גשמים לאילן בפרוס הפסח.[5] זו קביעה שניתן בדוחק להבינה, אך לבקש גשמים שימלאו את מאגרי המים עד חג שבועות היא בקשה שאין בה הגיון , כיוון שנוגדת את המציאות הקשורה לירידת גשמים בארץ ישראל.

על קביעת התוספתא שאל בעל הסוגיה למה לגדור את הבקשה בחג השבועות, הרי לפי אותו ההגיון ניתן לבקש גם לאחר החג. על כך הוא השיב תשובה ערכית; לאחר תאריך זה ירידת גשמים הינה מעשה ניסים, ואין מתענים לשם מעשה ניסים.[6]

---

[1] משנה תענית פ"ג ה"ב.

[2]שלושv מושגים אלו הינם חללים לאיסוף מים. ההבדל ביניהם שבור הוא עגול, השיח צר וארוך והמערה מקורה. ראו משנה בבא בתרא פ"ב מ"א.

[3]תענית (מהד' ליברמן) פ"ב ה"ח עמ' 332.

⁴ עקב מציאות זו החל מפסח מבקשים על הטל.

[5]הוא ראש חודש ניסן.

[6]התרעה על מעשה ניסים עלולה להתפרש כתביעה מהאל.