עדי נוסח

לא נמצאו

 

מקבילות

ירושלמי דמאי פ''א ה''ג דף כב ע''א עמ' 118 (מקבילה חלקית)

 

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

 

סוגה

מימרה וסיפור

 

עיון קצר באגדה

המשנה עוסקת בסדר התעניות במקרים שבהם צמחים השתנו מדרך גידולם או במקרה שבו הייתה הפסקה ארוכה בין גשמים, עובדות שיש בהן כדי להעיד על בצורת. במסגרת הדיון ציטט בעל הסוגיה ברייתא הקובעת חובת התענית על עצירת גשמים בשנת שמיטה בנימוק 'מפני פרנסת אחרים'. בהבנת המושג 'פרנסת אחרים' מצויה מחלוקת, תלמידי בית המדרש סברו כי מדובר בגויים, ואילו רבי זעורא טען כי מדובר ביהודים עניים החשודים על אי שמירת השמיטה.

בפתיחת האגדה הביא בעל הסוגיה מימרה לפיה עמדתו של רבי זעורה היא כעמדת רבי, ואילו דעת חכמים כדעת רבי פנחס בן יאיר.

באגדה ארבעה חלקים:

חלק א[8]

רבי זעורה למד את עמדת רבי ממעשה שבו הובא לדין מלמד תינוקות לפני רבי בפני באשמה כי אכל מפירות שמיטה.רבי התחשב במצבו של העני, והדבר נלמד מתשובתו: 'ומה יעשה העני, בגלל מצוקתו הוא עשה'. כנראה, תשובת רבי נוגעת לרצונו להקל בשמיטה ואולי גם לבטלה בשל 'פרנסת אחרים'.

חלק ב

החבריא למדה את עמדת רבי פנחס משיחתו עם רבי שרצה להתיר את חובת השמיטה. מסופר שרבי פנחס עלה למקומו של רבי, ולא נמסרה הסיבה בגינה עלה. ייתכן שהזדמן לשם, ואפשר שעלה כי רבי הזמינו לדון בעניין השמיטה, וניכר שהעריך את דעתו, [9] דבר המקבל חיזוק מכך שהוא פתח את השיחה בשאלה על מצבה של התבואה. השאלה אינה ישירה, אלא רק רומזת לשנת השמיטה ולעצירת הגשמים. נראה שהוא רצה לשמוע מרבי פנחס שהגיע מהדרום[10] כי ראה בדרכו את היבול בשדות קמל. פעמיים שאל רבי: 'מה עיבורייא עבידין', ופעמיים קיבל מרבי פנחס אותה תשובה 'עולשין יפות'. הוא ראה כי שיחי העולש[11] הצומחים בשדות בשנת השמיטה טובים לאכילה. תשובתו של רבי פנחס בן יאיר אף היא אינה ישירה, היא רומזת לעמדתו, ואכן רבי הבין שלדעת רבי פנחס יכולים עניים להיזון מהעולש, וכי עמדתו היא שאין להתיר את השמיטה.

שני האירועים מציגים את שני החכמים כמנוגדים; רבי שביקש להתיר דיני שמיטה עקב בצורת ומיעוט גידולים, מצטייר כפרגמטיסט בעל עמדות גמישות ומקֵילות. לעומתו מצטייר רבי פנחס בן יאיר כקנאי להלכה.

הנושא המרכזי בשני החלקים הקודמים היא השמיטה, ואילו הסיפור בחלק ג עניינו אחר. אפשר כי הוא בא בהמשך למידע ש'רבי פנחס בן יאיר סלק לגביה', ואז מובן שרבי יזמינו לסעודה, ואפשר כי היה זה סיפור נפרד[12] שבעל הסוגיה שילבו כאן.

חלק ג

רבי הזמין את רבי פנחס לסעוד על שולחנו ואף אמר מה יוגש לארוחה הקלה: 'פטל ציבחד'. הבחירה במעט פטל, שהוא פרי מצמח בר, הולמת את עמדת האורח, וסביר שיסכים. ניכר כי על אף ניגודי ההשקפות בנושאי ההלכה בין רבי ובין רבי פנחס מתאמצים שניהם לשמור על יחסים תקינים; רבי הזמין אותו לארוחה, ורבי פנחס נעתר להזמנתו. יש לראות בהסכמתו חריגה כי נאמר עליו 'מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו, ומיום שעמד על דעתו לא נהנה מסעודת אביו'.[13]

שינוי ביחסו של רבי פנחס לרבי חל בעת שראה את פרדותיו של רבי בחצר ביתו. אין המספר מפרט מהו מספרן של הפרדות, אך יש לשאר כי מספרן רב שכן רבי פנחס שאל בתמיהה 'כל אילין יהודאיי זיינין', היינו את כל אלו מפרנסים יהודים?

שאלתו של רבי פנחס מעמידה את מחלוקתו עם רבי בקשר לביטול השמיטה בפן שונה.

עמדתו של רבי שהצטיירה כגמישה ופרגמטית מתבררת עתה כבעייתית. שכן מחד גיסא הוא כמנהיג מודע לצורכי העם, ומודע לכך שקיומן של הלכות שמיטה מביאות את העם לסף רעב. מאידך גיסא אין השמיטה מטרידה את רבי בפן המעשי שכן יש ביכולת הכלכלית של בית הנשיא לזון את עדר הפרדות גם בשנת שמיטה.[14]

הפער הכלכלי שבין ההנהגה לעם (המודגם בפרידות) אינו מתקבל על דעתו של רבי פנחס בן יאיר, והוא כמחאה על התנתקות מרבי ומבית הנשיא, שוב לא יראו שם את פניו. נמצא כי רבי פנחס שבתחילת הסיפור מוצג כקנאי להלכה, הופך להיות מייצגו של המון העם, ואילו רבי שהוצג כבעל עמדות גמישות בהלכה מצטייר כפטרון הדואג לנתיניו, אך בינו לבין צרכי העם אין קשר מחייב.

הפער בין עמדתו של רבי פנחס לדרך התנהלותו של רבי אינה ניתנת לגישור, והדבר ניכר כשרבי פנחס ביקש מבני עירו שיקיפוהו כדי למנוע מנציגיו של רבי[15] שנשלחו לפייסו להתקרב אליו. בשעה ששמעו בני העיר כי השליחים הינם שלוחי רבי פרשו מתפקידם.[16] רבי פנחס מבקש מבניו שיקיפוהו,[17] אך במקומם ירדה אש מהשמים והקיפה אותו. ירידת אש מהשמים יכולה להתפרש כתמיכת האל בטיעוניו של רבי פנחס.[18]

עם ירידת האש מהשמים הבין רבי כי אין סיכוי לפיוס בינו וביו רבי פנחס ונשא תפילה ובקשה שעל אף שלא זכינו להנות מתורתו בעולם הזה נזכה לשמוע ממנה עולם הבא.

---

[1]סוקולוף, ערך 'ספר', עמ' 386.

[2]סוקולוף, ערך 'עליב', עמ' 408.

[3]ערוך השלם (אות ס – פ), ערך 'עבור', 'עיבור', 'עיבורא', עמ' 164..

[4]סוקולוף, ערך 'שגח', עמ' 537. מתרגם: to car for mind.

[5]סוקולוף ,ערך 'ציבחד' עמ' 462 מתרגם: little bit.

[6]סוקולוף, ערך 'מולה', 'מולוון', עמ' 295.

[7]סוקולוף, 'מטו' עמ' 302.

[8]חלק זה חסר במקבילה בדמאי.

[9]ראו עפרה מאיר, רבי יהודה הנשיא, עמ' 370 הערה 22.

[10]רבי פנחס פעל בדרום, בעיר לוד.

[11]העולש הינו צמח המשמש כירק. עליו נאכלים טריים או מבושלים והוא עשיר בוויטמינים, במינרלים ובסיבים תזונתיים. (אתר ויקיפדיה). עדות על היותו של העולש ראוי למאכל ראו משנה פסחים פ"ב מ"ו וירושלמי שביעית פ"ז ה"א .

[12] סיפור דומה מצוי בבבלי חולין ז ע"ב.

[13]שם, שם.

[14]. אילולי דמסתפינא אפשר להעלות טענה שונה לפיה רבי יזם את ביטול השמיטה לצרכיו ולצרכי בית הנשיא.

[15] בסיפור הדומה בבבלי רבי בעצמו יוצא אחר רבי פנחס ומנסה לפייסו: '...שמע רבי נפק לאפיה אמר לי מזבנינא להו אמר ליה ולפני עור לא תתן מכשול מפקרנא להו מפשת היזקא עקרנא להו איכא צער בעלי חיים קטילנא להו איכא בל תשחית הוה קא מבתש ביה טובא גבה טורא בינייהו'.

[16]לא נמסר מדוע פרשו בני העיר ולא הקיפו את רבי פנחס; אפשר שחששו מכוחו של בית הנשיא, ואפשר כי רצו בפיוס עם בית הנשיא ולא במחלוקת. הסיבה תישאר בצ"ע.

[17] האש הקדימה וירדה, כך שלא ידוע על עמדת בניו.

[18]. על הבנה זו ראו גם באגדה שבמסכת סנהדרין פ"י ה"ב דף כט ע"ב -חכמים מערערים על הקביעה 'אין להם חלק לעולם הבא'