עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

תוספתא (מהד' ליברמן) תענית פ"ב ה"ח עמ' 332 (מקבילה חלקית)

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

כעין סוגיה

עיון קצר באגדה

המשנה[1] עוסקת בתעניות באותם מקרים שבהם ישנה סכנה שההצלה ממנה חייבת להיות מיידית. למשל, צמחים שחל בהם שינוי מדרך גידולם או פסק זמן ארוך בין גשמים – אלו מקרים שיש בהם כדי להעיד על בצורת, ולכן על פי המשנה יש להתריע על כך בשופרות ולהתענות מיד.

במסגרת הדיון ציטט בעל הסוגיה ברייתא, לפיה כשם שמתריעים על עצירת גשמים 'בשאר ימי השבוע, היינו בשנים רגילות שאינן שנות שמיטה, כך יש להתריע גם בשנת שמיטה. על פניו נראית קביעה זו תמוהה, שכן מדין תורה אין לעבד את השדות ואת המטעים בשנה זו, ולכן לא ברור הצורך להתענות על ירידת גשמים. אף על פי כן נקבע 'מתריעין עליהן בשביעית' ומנמקים 'מפני פרנסת אחרים'.

בסיפא של האגדה מובאות שתי אפשרויות להבנת זהותם של 'האחרים'; החברייא, תלמידי בית המדרש, סברו כי מדובר בגויים שאינם מחויבים בשמירת השמיטה, לעומתם טען רבי זעורא טוען כי 'האחרים' הם יהודים עניים החשודים על אי שמירת השמיטה מפני שאין בידם די מזון כדי לכלכל עצמם בשנה זו.

שתי האפשרויות מציגות עמדות ערכיות: הראשונה מבארת שיש חובה על היהודי להתענות למען פרנסתם של הגויים, והשנייה – סוברת כי יש להתפלל לפרנסתם של עניים, גם אם ודאי שתוצאות תפילה זו יהיו עבירה על דין תורה.

[1] תענית פ"ג מ"א.