סימון האגדות בגמרא

פרק ג[1]

הלכה א

(דף סו ע"ב) סדר תעניות האילו האמור כו' אי זהו מיד שלהן רב אמר שני וחמישי ושני שנו בשיני מהו להתריע עליהן בחמישי רבי זעורה שמע לה מן הדא ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתתה את לבך להבין ולהתענות לפני י'י אלהיך נשמעו דבריך כבר נשמעו דבריך וכאן מכיון שנתנו בית דין נפשן לעשות כמי שעשו

תני כשם שמתריעין עליהן בשאר ימי שבוע כך מתריעין עליהן בשביעית מפני פרנסת אחרים מהו מפני פרנסת אחרים חברייא אמרי מפני פרנסת גוים רבי זעורא אמר מפני פרנסת חשודים

אתייא דרבי זעורה כר' ודחברייא כרבי פינחס בן יאיר דרבי זעורה כרבי חד ספר הוה חשיד על פירות שמיטתא (דף סו ע"ג) אייתוניה גבי רבי אמר לון ומה יעביד עליבא ובגין חייו הוא עבד ודחברייא כרבי פינחס בן יאיר רבי בעא מישרי שמיטתא סלק רבי פינחס בן יאיר לגביה אמר ליה מה עיבוריא עבידין אמר ליה עולשין יפות ומה עיבורייא עבידין אמר ליה עולשין יפות ידע רבי דלית הוא מסכמא עימיה אמר ליה מישגח רבי מיכול עימן פטל ציבחד יומא דין אמר ליה אין מי נחת חמא מולוותא דרבי קיימן אמר כל אילין יהודאיי זיינין איפשר דלא חמי סבר אפויי מן כדון שמעון קליה אזלון ואמרון לרבי שלח רבי בעי מפייסתיה מטון ביה גבי קרתיה אמר בני קרתי קורבין לי נחתון בני קרתיה ואקפון עלוי אמרון לון ר' דו בעי מפייסתיה שבקוניה ואזלון לון אמר בני דילי קורבין לי נחתת אישתא מן שמייא ואקפת עלוי חזרון ואמרון לרבי אמר הואיל ולא זכינן מישבע מיניה בעלמא הדין ניזכי ונשבע מיניה לעלמא דאתי

הלכה ב

ירדו לצמחים אבל לא לאילן ציבחד ציבחד לאילן אבל לא לצמחים סגין סגין לזה ולזה אבל לא לבורות לשיחין ומערות מתריעין עליהן מיד

תני מתריעין על האילן בפרס הפסח לבורות לשיחין ולמערות בפרס העצרת מעתה אפילו יותר מיכן יותר מיכן מעשה ניסים ואין מתריעין על מעשה ניסים

רבי ברכיה רבי חלבו פפא בשם רבי לעזר פעמים שהגשמים יורדין בזכות אדם אחד בזכות עשב אחד בזכות שדה אחד ושלשתן בפסוק אחד ומטר גשם יתן לכם לאיש עשב בשדה לאיש אבל לא לאנשים לעשב אבל לא לעשבים בשדה אבל לא בשדות

הלכה ג

אמר רבי סימון כתיב והמטרתי על עיר אחת ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תימטר וחלקה אשר לא תמטיר עליה תיבש זכותה דחקלא עבדא

מפני ארבעה דברים יורדין מלמעלן מפני בעלי זרוע ומפני טללים הרעים ושיהא העליון שותה כנמוך ושיהו הכל תולין עיניהם אל השמים

בזכות שלשה דברים הגשמים יורדין בזכות הארץ בזכות החסד בזכות הייסורין ושלשתן בפסוק אחד אם לשבט אם לארצו אם לחסד ימציאנו

בעון ארבעה דברים הגשמים נעצרין בעון עובדי עבודה זרה ומגלי עריות ושופכי דמים ופוסקין ברבים ואינן נותנין בעון עובדי עבודה זרה מניין השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וגו' מה כתיב בתריה וחרה אף י'י בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר בעון מגלי עריות מניין ותחניפי ארץ בזנותך וברעתך מהו עונשו של דבר וימנעו רביבים ומלקוש לא היה בעון שופכי דמים מניין כי הדם הוא יחניף את הארץ כי הדם הוא יחן אף על הארץ בעון פוסקין ברבים ואינן נותנין מניין נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר

חמשה שמות נקראו לו איד עב ענן נשיא חזיז איד מניין ואד יעלה מן הארץ עב שהוא מעבה את הרקיע הנה אנכי בא אליך בעב הענן ענן שהוא עושה את הבריות ענוים אילו לאילו נשיא שהוא עושה בעלי בתים כנשיאים מעלה נשיאים מקצה הארץ חזיז שהוא עושה את הרקיע חזיונות חזיונות י'י עושה חזיזים

וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין אבל לא מתריעין רבי עקיבה אומר מתריעות אבל לא מתענות שכן מצאנו בראש השנה מתריעין אבל לא מתענין

הלכה ד

מותנא הוה בציפורין לא הוה עליל גו אשקקה דהוה ר' חנינה שרי בגויה והוון ציפוראיי אמרין מה ההן סבא בינכי ויתב שלם הוא ושכונתיה ומדינתא אזלא בבאישות עאל ואמר קומיהון זמרי אחד היה בדורו ונפלו מישראל עשרים וארבעה אלף ואנו כמה זמרי יש בדורינו ואתם מתרעמין

חד זמן צרכון מיעבד תענית' ולא נחת מיטרא עבד רבי יהושע תעניתא בדרומא ונחת מטרא והוון ציפוראיי אמרין רבי יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאיי ורבי חנינה עצר מיא מן ציפוראיי צרכון מיעבד זמן תיניינות שלח ואייתי לרבי יהושע בן לוי אמר ליה מישגח מרי מיפוק עימן להתענות נפקון תריהון לתעניתא ולא נחת מיטרא עאל ואמר קומיהון לא רבי יהושע בן לוי מחית מיטרא לדרומאיי ולא רבי חנינה עצר מיטרא מן ציפוראיי אלא דרומאיי ליבהון רכיך ושמעין מילה דאורייא ומתכנעין וציפוראיי ליבהון קשי ושמעין מילה דאורייא ולא מיתכנעין מי עליל תלה עינוי וחמא אוירא שייף אמר עד כדון הכין מיד נחת מיטרא ונדר על גרמיה דלא למיעבד כן תובן אמ' מה אנא מימור למרי חובא דלא יגבי חוביה

רבי זעורה בשם רבי חנינה מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו שכן מצאנו שכל שלשים ושמונה שנים שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה שנאמ' ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה מה כתיב בתריה וידבר י'י אלי לאמר רבי יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מה יעשו גדולי הדור ואין הציבור נידון אלא אחר רובו שכן מצאנו שאילולא שאמרו ישראל בהר הכרמל י'י הוא האלהים י'י הוא האלהים לא ירדה האש מן השמים ושרפה את הקרבנות

רבי יהושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר שלשה ברא הקדוש ברוך הוא ותהא שבראן ואילו הן כשדים וישמעאלים ויצר הרע כשדים הן ארץ כשדים זה העם לא היה הלואי לא היה ישמעאלים ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו יצר הרע ביום ההוא נאם י'י אוספה הצוליעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי רבי ברכיה רבי אבא בר כהנא רבי הושע בן יאיר בשם רבי פינחס בן יאיר הרי הוא כאילו הריעותי

רבי ליעזר (דף סו ע"ד)עבד תעני ולא איתנחת מיטרא עבד רבי עקיבה תעני ונחת מיטרא עאל ואמר קומיהון אמשול לכם משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שתי בנות אחת חצופה ואחת כשירה אימת דהות בעייא ההיא חציפתא עלת קומוי הוה אמר יבון לה מה דהיא בעייא ותיזיל לה ואימת דהות ההיא כשירתא עלת קומוי הוה מאריך רוחיה מתחמד מישמוע שועתה ואית שרי מימור כן אלא שלא לחלל שם שמים בי רבי אליעזר

רבי אחא עבד תלת עשרה תעניין ולא נחת מיטרא מי עליל פגע ביה חד כותיי אמר ליה רבי ר' עצור גולתך מן מיטרא אמר ליה חייו דההוא גברא שמייא מיעבד ניסין ושתא מצלחא וההוא גבר' לית הוא מיחי ועבדון שמיא ניסין ואצלחת שתא ומית ההוא כותייא והוון כל עמא אמרין איתון חמון פורין דשמש

וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות שכן מצאנו ביום הכיפורים מתענין ולא מתריעין רבי עקיבה אומר מתריעים אבל לא מתענין שכן מצאנו בראש השנה מתריעין ולא מתענין

הלכה ה

אמר רבי לוי כתיב ידבק י'י בך את הדבר לאשה הזאת שהיא מדבקת שלשה ככרים זה אחר זה

הא עבידא אינו יותר מיכן צריכה שיעור אחר נישמעינה מן הדא אפילו עיר גדולה כאנטוכיא ויצאו ממנה שלשה מתים בשלשה ימים זה אחר זה הדא אמרה יותר מיכן צריכה שיעור אחר בתים שאמרו בריאים אבל לא מרוערעים ודכותה בחורים אבל לא זקינים תני אסכרה כל שהיא שנים בדבר ואחד באסכרה איתא חמי אסכרה כל שהיא ואת אמר הכין לכן צריכה כשהתריעו על האסכרה והלכה לה ואחר כך מתו שנים בדבר ואחד באסכרה

הלכה ו

רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בן חנינה מתריעין על פרגיא של פשתן מה טעמא שמה ושערורה נהייתה בארץ

רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן מתריעין על השרב מה טעמא קודר הילכתי בלא חמה קמתי בקהל אשוע

אמר רבי לעזר אוקיר לאסייך עד דלא תצטריך ליה מה טעמא היערוך שועך לא בצר וכל מאמצי כח רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש ר' יוחנן אמ' אם סדרתה תפילה לא יהא לך צרי עין מלמעלה אלא הכל יהו מאמצין כחך שנאמר וכל מאמצי כח ורבי שמעון בן לקיש אמר אם סדרתה תפילה לא תהא מיצר פיך אלא הרחב פיך ואמלאהו

לא סוף דבר ארבה אלא אפילו כנף

ולמה נקר' שמו חסיל שהוא חוסל את הכל ולמה נקרא שמו גוביי דו גבי דינא דמריה

לא סוף דבר חיה רעה אלא אפי' בהמה רעה כבר היו שנים בארץ ישראל חמור נושך וממית שור נושך וממית

לא סוף דבר חרב של מלחמה אלא אפילו חרב של שלום שכבר עשת רושם בימי יאשיהו

הלכה ז

הדא דאת אמר במכונס אבל במפוזר אפילו פרא מיכן אמר רבי מנא נראו רצין אחריהן אמר רבי יוסה בי רבי בון נראו במקום שאין ראוי להם

הלכה ח

רב אמר עניני י'י עניני מתניתא פליגא על רב רבי יוסי אומר לעזרה אבל לא לצעקה והא תנייא קדמייא סבר מימר אפילו לצעקה

לוי בן סיסי באו הגייסות לעירו נטל ספר תורה ועלה לראש הגג אמר רבון העולמים אין בטלית חדא מילה מן הדין ספר אוריתא ייעלון לון ואין לא ייזלון לון מיד איתבעון ולא אשתכחון

תלמידיה עבד כן יבשת ידיה ואזלון לון תלמיד תלמידיה עבד כן לא יבשת ידיה ולא אזלון לון לומר שאין שוטה נפגע ולא בשר המת מרגיש באוזמל

הלכה ט

רבי יונה שמעון בר בא בשם רבי יוחנן דבר שאיפשר לך לומר עליו דיי היא ברכה רבי ברכיה רבי חלבו רב אבא בר עילאי בשם רב עד שיבללו שפתותיכם מלומר דיינו ברכה דיינו ברכה

הלכה י

מעשה שאמרו לחוני המעגל התפלל שירדו גשמים אמר להן צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו הדא אמרה ערב פסחים היה ותני כן בעשרין ביה צמון כל עמא למיטרא ונחת לון ונתפלל ולא ירדו גשמים אמר רבי יוסי בי רבי בון שלא בא בענוה

אמר רבי יודן גיריא הדין חוני המעגל בר בריה דחוני המעגל הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא נפק לטורא לגבי פעליי עד דו תמן נחת מיטרא עאל ליה למערתא מן יתיב נם ודמך ליה ועבד שקיע בשינתיה שובעין שנין עד דחרב בית מוקדשא ואיתבני זמן תיניינות לסוף שובעין שנין איתער מן שינתיה נפק ליה מן מערתא וחמא עלמא מחלף זוויי דהוות כרמין עבידא זייתין זוויי דהוות זייתין עבידא זרעו שאל ליה למדינתא אמר לון מה קלא בעלמא אמרון ליה ולית את ידע מה קלא בעלמ' אמר לון לא אמרין ליה מאן את אמר לון חוני המעגל אמרון ליה שמענן דהוה עליל לעזרה והיא מנהרה עאל ואנהרת וקרא על גרמיה בשוב י'י את שיבת ציון היינו כחולמים

הלכה יא

התחילו הגשמים מנטפין אמרו לא באו אילו אלא להתיר נדרו של זה אמר לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות ירדו בזעף תני שמואל כמפי הנוד אמר לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתיקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני הגשמים הדא אמרה הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מסטיו היה אמרו לו כשם שנתפללת עליהן שירדו כך התפלל עליהם שילכו להם אמר להן צאו וראו אם נמחית אבן הטועים מה עיסקה דהדא אבן הטועים אלא כל מאן דהוה מובד מילה הוה נסב לה מן תמן וכל מאן דהוה משכח מילה הוה מייבל לה לתמן אמר להן כשם שאי איפשר לאבן הזאת להימחות מן העולם כך אי איפשר להתפלל על הגשמים שילכו להם אלא (דף סז ע"א)צאו והביאו לי פר של הודיות ויצאו והביאו לו פר של הודיות וסמך שתי ידיו ואמר רבוני הבאתה רעה על בניך ולא יכלו לעמוד בה הבאתה טובה על בניך ולא יכלו לעמוד בה אלא יהי רצון מלפניך שתביא רווחה מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו ומצאו מדבר מלא כמהים

שאלו את רבי אליעזר מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם אמ' להן כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את רגליו בנחל קדרון אבל בטוחים אנו בבעל הרחמים שאינו מביא מבול לעולם מה טעמא כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ

הלכה יב

שלח לו שמעון בן שטח אמר לו צריך אתה לנדות שאילו נגזרה גזירה כשם שנגזרה בימי אליהו לא נמצאתה מביא את הרבים לידי חילול השם שכל המביא את הרבים לידי חילול השם צריך נידוי תמן תנינן שלח לו רבן גמליאל אם מעכב אתה את הרבים נמצאת מביא מבול לעולם לא נמצאת מעכב רבים מלעשות מצוה וכל המעכב רבים מלעשות מצוה צריך נידוי ואמר לו ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק אמ' לו הן הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו מפני גזירתו של צדיק ואין הקדוש ברוך הוא מבטל גזירתו של צדיק מפי גזירתו של צדיק חבירו אבל מה אעשה לך ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהו' מתחטא על אביו והוא עושה לו רצונו ר' ברכיה ר' אבא בר כהנא רבי זעורה בשם רב יהודה ואית דאמרין לה בשם רב חסדא ואית דאמרין לה בשם רב מתנה ותגזר אומר ויקם לך מה ת"ל לך אלא אפילו הוא אמ' הכין ואת אמר הכין דידך קיימא ודידי לא קיימא ועל דרכיך נגה אור אמר רבי חייה בר בא זו ירידת גשמים אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו כי השפילו ותאמר גוה אני אמרתי להשפילן ואתה אמרת לגאותן דידך קיימא ודידי לא קיימא ושח עינים יושיע אני אמרתי לשחות עיניהן ברעה ואתה אמרת להושיען דידך קיימא ודידי לא קיימא אני אמרתי ימלט אי נקי ואתה אמרת ימלט אף על פי שאינו נקי דידך קימא ודידי לא קיימא מהו ונמלט בבור כפיך בברירות כפיך בזכות מצות ומעשים טובים שהיו בידך מראשיתך

עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך מה תלמוד לומר יולדתך רבי מנא אמר אומתך רבי יוסה בי רבי בון אמ' שעתך ורבנן אמרי כשם שהוא מקללה בכפליים כך הוא משמחה בכפליים ומניין שהוא מקללה בכפליים שנאמר כעס לאביו בן כסיל ומימר ליולדתו בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו מהו תוגת אמו אמר רבי לודה לישן גימטריון הוא אפרא בעייני אמיה ומניין שהוא משמחה בכפליים ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך

הלכה יג

היו מתענין וירדו להן גשמים קודם להנץ החמה לא ישלימו שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה לאחר הנץ החמה ישלימו עוד הם מדברים ואני אשמע או חלף אמר ר' תנחומא ותני כן אין ענייה אלא סמך לקריאה ואין קריאה אלא סמך לענייה

ביומוי דרבי יודן גזרין תעני ונחת מיטרא ברומשא סלק רבי מנא לגביה אמר ליה בגין דאנא צחי מהו דנישתי אמר ליה אוריך שמא ימלכו להשלים

ר' אחא רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינה אסור להתענות עד שש שעות בשבת אמר רבי יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן קודם לחצות לא ישלימו עד כדון צפרא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה

רבן יוחנן בן זכיי כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה אמר לספריה קום לך קומי היכלא בגין דרבי בעי מספרא ולית בחייליה מצטער מיד הוה מטרא נחית

רב אדא בר אחווה כד הוה בעי ייחות מיטרא הוה שלח מסאניה כד הוה שלח תריהון הוה עלמא טייף

מפלתא הוויין תמן והוה רב מיתב חד מן תלמידיה בביתא עד דהוון מפנין ביתא וכיון דהוה נפק מן בייתא הווה בייתא רבע ואית דאמרין רב אדא בר אחווה הוה

שלחו חכמים ואמרו לו מה מעשים טובים יש בידך אמר להן מימיי לא קדמני אדם לבית הכנסת ולא הינחתי אדם בבית הכנסת ויצאתי לי ולא הילכתי ארבע אמות בלא תורה ולא הזכרתי דברי תורה במקום מטונף ולא היצעתי וישנתי שינת קבע ולא צעדתי בין החבירים ולא כיניתי שם לחבירי ולא שמחתי בתקלת חבירי ולא באת קללת חבירי על מיטתי ולא הילכתי בשוק אצל מי שהו' חייב לי מימי לא הקפדתי בתוך ביתי לקיים מה שנ' אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי

הלכה יד

אי זו היא הלל הגדולה רבי פרנך בשם רבי חנינה הודו לאלהי האלהים כי לעולם חסדו הודו לאדוני האדונים כי לעולם חסדו א"ר יוחנן ובלבד שעומדי' בבית י'י ולמה באילין תרתין פרשתא רבי זעורא רבי אבהו בשם רבי שמואל בר נחמן מפני שירידת גשמים כלולה בהן על דעתיה דרבי יוחנן ניחא דכתיב מעלה נשיאים מקצה הארץ וכרבי חנינה מה בגין דכתיב נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין הדא דידן רבי יהושע בן לוי אמר הדא דידן בר קפרא אמר הדא דידן בר קפרא כדעתיה דתנינן תמן מימיה של כת השלישית לא הגיעה לאהבתי כי ישמע י'י מפני שעמה ממועטין תני בר קפרא זו היא הלל הגדולה

חד בר אביי עבר קומי תיבותא אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר הדא אמרה לית הדא דידן אמר ר' מנא הדא דידן ניסא הוה רב בגין כן אמר לון ענון בתריי מה דאנא אמר

הדרן עלך סדר תעניות האלו

[1]הטקסט לפי דפוס ויניציאה; ההלכה כתובה בגופן מודגש, והאגדה בגופן רגיל.