עדי נוסח

לא נמצאו

מקבילות

לא נמצאו

מקצת עדי נוסח עקיפים

לא נמצאו

סוגה

מימרה אנקדוטה

עיון קצר באגדה

המשנה[2] מורה בשמו של רבן גמליאל: 'אין גוזרים תענית בראשי חודשים בחנוכה ובפורים, ואם התחילו אין מפסיקים'. רבי מאיר מסייג את דברי רבן גמליאל: 'אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין מודה היה שאין משלימין וכן תשעה באב שחל להיות בערב שבת'. כוונתו של רבי מאיר ב'אין משלימים' שיש להפסיק את הצום לפני הלילה כדי לא לקבל את השבת או את היום הטוב כאשר האדם שרוי בצום.

דברי רבי מאיר מצויים במחלוקת בין רבי יהודה לרבי יוסה בברייתא[3] 'תשעה באב שחל להיות בערב שבת אוכל אדם כביצה ושותה אפילו כביצה כדי שלא יכנס זה כשהוא מעונה דברי ר' יהודה ר' יוסה אומ' הרי זה מתענה ומשלים...'. בעל הסוגיה הביא בהקשר להלכה זו את דברי רבי זעירא בשם רב יהודה וכן את דברי רבי בא בשם רבי אימי בר יחזקאל בשם רב, ולדבריהם ההלכה היא כמי שאמר מתענה ומשלים תעניתו עד לילה. רבי זעירא בשם רב חונה הרחיב וסבר שאפילו יחיד שגזר על עצמו תענית ערב שבת, מתענה ומשלים את הצום עד הלילה.

האגדה נפתחת במימרה 'ואפי'יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים', היינו, אפילו זו תענית יחיד שהיא קלה מתענית ציבור, עליו להשלים את תעניתו. בסמוך הביא בעל הסוגיה מקרה שבו רב ביבי היה שרוי בתענית יחיד וישב לפני רבי יסא כדי ללמוד ממנו הלכה בנושא.

בחלקו הראשון של הדיאלוג בין שני החכמים הדברים אינם מבוארים באופן מפורש אלא במרומז בלבד:

-        רבי ביבי שרצה ללמוד את ההלכה אומר לרבי יסא: 'נימטי בייתא ציבחר', היינו הוא מבקש רשות להפסיק את הלימוד כדי ללכת לביתו לזמן קצר. מכאן מובן שיחזור וימשיך ללמוד.

-        רבי יסא שאל: 'רומשא הוא'? וכנראה, הביע תמיהה על רצונו של רב ביבי לעזוב מוקדם.

-        רב ביבי אמר: 'אית בתענה', כלומר, הוא נמצא בתענית.

בדו-שיח ביניהם לא נאמר מועד הפגישה, לא מדוע דווקא רב ביבי שבא ללמוד מבקש להפסיק את הלימוד לזמן קצר. אף לא מדוע רבי יסא תמה. חלק זה של הדיאלוג מסתיים בידיעה שרבי ביבי שרוי בתענית. מידע שמבהיר את מה שלא נאמר: המועד הוא ערב שבת, ורב ביבי רוצה לחזור לביתו לאכול דבר מה כדי לא להיכנס לשבת בצום. לא ברור אם שאלתו של רבי יסא 'רומשא הוא' שאלת תמיהה רגילה, אפשר שרומזת כי הבין את רצונו של רב ביבי לקבל מרבי יסא הנחיה כיצד עליו לנהוג, האם לצאת לאכול דבר מה לפני כניסת השבת או שמא להשלים את הצום, הוא נמנע מלומר את עמדתו בעניין.

חלקו השני של הדיאלוג הוא דברי רבי יסא שהציג את שתי ההלכות:

-        'אית גבי תורמסין' – יכול הוא לתת לרבי ביבי תורמוסין, כדי שיפסיק את הצום.

-        'ומשלימין כר' יוסי' – עליו להשלים את הצום ולהתענות גם בתוך השבת לפי דברי רבי יוסי.

רבי יסא אינו אומר במפורש את עמדתו, מצד אחד מציע תורמוסין, משמע לשבור את הצום לפני כניסת השבת, אך מצד שני אומר את עמדתו של רבי יוסה במחלוקת, שיש להשלים את הצום.

אפשר שעמדתו נרמזת בו"ו החיבור (ומשלימין...'). בניסוח זה האות ו"ו היא ו"ו הניגוד, בבחינת 'אבל', ואם כן הוא הרי שהאגדה באה לסייע למימרתו של רבי זעורה בשם רבי חונה 'ואפי' יחיד שגזר על עצמו תענית בערב שבת מתענה ומשלים'.